מעבר למדינה אחרת

שלום! לפני כ-7 שנים בערך הגרנו לחו"ל עם ילד בן 3.5 וילדה בת שנתיים. המעבר לא היה פשוט לבן הגדול, למרות גילו הקטן. הוא ילד מאוד ביישן. עם השנים הוא התרגל למקום ובנוסף לכך הוא למד ולומד בשפה זרה(צרפתית ואנגלית) 8 שעות כל יום. יש לציין שאחותו הקטנה בת 9 ונולדו לנו עוד בן ובת שהיום הם בני 5 . חשוב לי לדעת: 1. איזה נזק עלול להיגרם לילדים במעבר למדינה אחרת. 2. ואם עלול להיגרם נזק, כשבן משפחה מהותי בחייהם כגון סבא, סבתא, דוד, דודה... שחיו איתם עוזב את המדינה.

שלום ישראל, הגירה לארץ חדשה מהווה אתגר עבור המשפחה כולה, והילדים בכלל זה. ככל מעבר, ואולי אף יותר, הגירה קוטעת את תחושת הרציפות והביטחון של המבוגרים, מה שהופך אותם פגיעים יותר למתח, חרדה, תנודתיות במצב הרוח, וחוויה של תלישות ובדידות. הילדים, סופגים במידה רבה את האטמוספירה הכללית בבית, ומושפעים מרמות המתח ויכולת ההסתגלות של ההורים. כאשר מעבר לקשיי השפה וקשיי ההתערות החברתית נוסף גם המתח המשפחתי, וכאשר ההורים טרודים במשבר הסתגלות משל עצמם, נפגעת יכולתם להוות מקור תמיכה לילדים, ואז תיתכן פגיעה זמנית באיכות החיים של המשפחה כולה. בדר"כ, קשיים חריפים אלה, במידה והתעוררו, חולפים או מתמתנים מאד אחרי תקופת ההסתגלות. מאחר וילדים הם יצורים סתגלנים מטבעם, ברוב המקרים הם מצליחים להתמודד גם עם מעברים 'חדים', כל עוד הם מוקפים באווירה נינוחה, רגישה ומכילה. לכן, בתשובה לשאלתך הראשונה, אני סבורה שאם אתם, ההורים, מרגישים שהמעבר תרם לכם, שטוב לכם היכן שאתם, שאתם מצליחים לקיים חיים מלאים ומספקים גם בתוך הקשר חברתי ותרבותי השונה מזה הנהוג בישראל, אין סיבה לחשוש מנזקים ארוכי טווח לילדים. כמובן שתשובתי היא כללית מאד, ואינה מביאה בחשבון את המקרה הפרטי. לשאלתך השניה - אובדנים ופרידות הם חלק מחיינו, ללא קשר למקום בו אנו מתגוררים. כאשר אנו נפרדים מאדם יקר, לזמן מה נותר בנו חלל גדול, אליו מזדחלים עצב, געגוע, ולפעמים גם כעס ואכזבה. גם במקרה זה, היכולת להתגבר על האובדן, הכמיהה והגעגוע לאדם שעזב, תלויה במידה רבה במערך המשאבים הזמינים - כוחות מבפנים ומעגלי תמיכה מבחוץ. כיום, בעידן הטכנולוגי, יש פיתרונות לא רעים המאפשרים לנו שמירה על קשר רציף גם מרחוק. לפעמים זה מקל על הגעגועים... בקיצור, זה לא כייף גדול, אך לא חייב להישאר נזק לטווח הארוך. בברכה ליאת