הבעות פנים ותנועות גוף

שלום, בני בן ה-5 לומד בגן חובה לאחר תקופה של 3שנים בגן הפרטי. לעניות דעתי המאפיין הבולט והעיקרי אצל בני הוא שהוא "לייט בלומר". אני רוצה לפתוח ולומר כי התנהגות בני בבית היא שונה מהתנהגותו בגן. בבית הוא שר שירים, חייכן, רעשן, קולני,דעתן, דמות דומיננטית,מצחיק ואפילו מוגדר כ"ליצן משפחתי" בקרב המשפחה המורחבת. בנוסף,הוא נוטה לחקות את "הגננת" באופן חיובי ע"י כך שהוא משתמש בלוח ונותן הסברים ופירוט (מעין משחק דמיוני). לפני שלושה שבועות החל להתנהג באופן די מוזר שלא הופיע קודם. לדוגמה: החל עם הבעות פנים המבטאות כעס בליווי של תנועות גוף(הרמת ידיים). אם הייתי יכולה להשתמש בשפה ציורית: מעין התגוננות של חיה המרימה את ידיה ובנוסף משמיע קול:"אה..."(לעיתים משמיע קולות ולעיתים לא). דוגמה נוספת היא- בשבוע שעבר לקחתי אותו לשיעור נסיון בכדור-סל כמובן שהילד הביע רצון להשתתף בחוג זה, אך פתאום באמצע השיעור תוך כדי שאני צופה, ניגש אליי עם הבעות הפנים ותנועות הגוף וממש רצה לבכות(כנראה שהוא נפגע מאחד הילדים או המאמן) הרגעתי אותו וניסיתי לשכנע אותו שישוב לשיעור ובעזרת המדריך הילד חזר ושיתף פעולה, אך בסוף החוג כעס ואמר כי אינו מעוניין להשתתף בחוג. בני הוא לא טיפוס חברותי במיוחד אך בגן הקודם תמיד היו לו חברים(6-7) שאהב לשחק עימם. על פניו נראה כי נורא קשה לבני עם שינויים. אני יכולה לומר כי התנהגותו האחרונה ממש מדאיגה. כל זמן שהוא מתרגש או נפגע מגורם חיצוני זר שהוא לא מכיר הוא מגיב כך.יתרה מזו, שאנו נכנסים למעלית והוא לא מכיר את הדיירים הוא לא כ"כ יודע איך להתנהג. לעיתים לא עונה כששואלים אותו שאלות, או לחלופין עונה אך בצורה קולנית. הייתי רוצה לשתף אותך במס' פרטים נוספים כמו הגננת. לפיה, בתחילת השנה היה לרוב משחק לבד אך שהיא תיווכה בינו לבין הילדים הוא שיחק עמם. היום הוא כבר משחק ביוזמתו עם מס' ילדים ורכש מס' חברים 4-5. (לא ציינתי שהוא לא מכיר אף אחד מכיוון שעברנו בשנה שעברה דירה).בנוסף ציינה הגננת שהילדים נורא אוהבים להיות בחברתו. פניתי לגננת והיא טענה שהתנהגות מהסוג הזה לא הופיעה אצל בני, אך עם זאת שמה לב כי מתחילת השנה בני מגלה נוקשות בגוף ולעיתים הבעת פנים של מבוכה כל פעם שהוא מקבל מחמאה. אני יכולה להעיד על מס' מצבים שבני הפתיע אותי - באופן יחסי הוא מרגיש "פתוח" יותר כשהוא נמצא מחוץ לבית עם אנשים. הוא מרגיש חופשי לדבר ולהגיב (בטונים הרבה יותר גבוהים)מאשר הוא נמצא במסגרת, בגן. הייתי רוצה לדעת מהם הגורמים לתופעה זו? איך אני יכולה לעזור לו מהבחינה הזו וגם מבחינה חברתית? והאם כדאי לי לקחת אותו לשיעור נוסף בכדורסל (נכון לעכשיו מביע נכונות להשתתף בחוג, אך במקום אחר)? רציתי לומר שבשבוע האחרון הסברתי לו ואמרתי לו שההתנהגות שלו כלפי זרים לא יפה ולא ראויה ושאני מבקשת שיפסיק להביע את עצמו בצורה הזו ולזכותו יאמר כי הוא הפנים זאת וממש "עובד" על עצמו וממתן את היחס שלו כלפי זרים. אני אשמח לתגובה מהירה.

שלום נורית, ילדים קטנים חסרים עדיין את התחכום והניסיון של המבוגרים, וכאשר הם נבוכים, מתביישים או חווים מצוקה חברתית אחרת, הם יכולים לנקוט התנהגויות 'ילדותיות', תמימות, ואפילו מוזרות כדי לשפר את הרגשתם. אם את מכירה ברגישויות של בנך, ומבינה שכרגע הוא מתמודד עם הסתגלות למסגרת החדשה, אפשר להניח לו בינתיים עם חוג הכדורסל (בגיל חמש באמת לא מוכרחים), ולאפשר לו 'להפשיר' בקצב שלו. אם תרגישי שהוא ממשיך להתנהג מוזר, ואם הגננת תחשוב כמוך, תוכלי לפנות להתייעצות עם פסיכולוג ילדים. בינתיים נסי לעזור לו ביוזמה של מפגשים חברתיים עם ילדי הגן גם בשעות אחה"צ, כדי להקל על תחושות הבדידות והמבוכה שלו בגן. בברכה ליאת