שאלה

שלום ליאת, בחודשים האחרונים החלה להתפתח אצלי הפרעת אכילה....נראה לי שאנורקסיה...לא עברתי אבחון (זה בתהליכים), אבל לפי קריאה באינטרנט והתגובות של שאר העולם אני מבינה שמשהו לא טוב קורה. בחודשים האחרונים, אני קוראת המון על הפרעות אכילה, אנורקסיה וגולשת בפורומים השונים להפרעות אכילה...קראתי המון הודעות שכתבו בנות שסובלות מההפרעה ואני חושבת שבאיזשהו מקום אני רציתי שזה יהיה לי וחלק בי באמת התחיל לעשות את הדברים כמו שהן עושות (לעשות ספורט, להוריד בקלוריות בצורה קיצונית, לשקול אוכל ועוד)... השאלה שלי היא, אם אני בחרתי להיסחף ולהידרדר לתוך זה בעצמי ולא פתאום מצאתי את עצמי ביום בהיר אחד עושה את כל הדברים האלו בלי לדעת בכלל שככה אנורקסיות מתנהגות, מה זה בעצם אומר? כן חשוב לי להגיד שההתחלה של כל ההפרעה התחילה לא באופן מודע, בלי ששמתי לב בכלל שזו בעיה, אבל באמת ככל שקראתי על הפרעות אכילה פשוט התחלתי ליישם את מה שמאפיין את האנורקסים... מה זה אומר עלי? שאני רציתי להיות? אז אם אני רציתי להיות, זה אומר שאני יכולה פשוט להפסיק את זה ובעצם אין לי הפרעת אכילה? זה ממש לא לתשומת לב..באמת שלא...להפך..התנתקתי מהעולם לגמרי בחודשיים האחרונים והרחקתי ממני כמעט את כל מי שקרוב אלי. ליאת, כל כך כיף לחיות בבועה הזאת, בלבד הזה שנוצר...להיות בלתי נראית מיום ליום...ככה יותר קל...

שלום ליטל, המניעים העמוקים ומקורותיה של כל הפרעה נפשית לא תמיד נגישים לנו במבט ראשון, וזו גם הסיבה שטיפול פסיכולוגי הוא תהליך ממושך, לעיתים ספירלי, בו נעים המטופל והמטפל לעבר מודעות גדולה יותר, לקראת הבנה ותובנה, כשהמטרה הסופית היא הבראה וצמיחה. בהפרעות האכילה יש בהחלט אלמנטים של חיקוי ולמידה, אך אין זה מוציא מכלל חשבון אפשרויות של מורכבות אישיותית, רקע התפתחותי ומשפחתי בעייתי, ודפוסים בינאישיים נוקשים. אנורקסיה היא מחלה קשה וקטלנית, ולא הרפתקה מעניינת (כמו שעלול להשתמע מדברייך). היא משקפת בעיה רגשית אקוטית, וחשוב לטפל בה בזמן. אני מפצירה בך להגיע ללא דיחוי למרכז לטיפול בהפרעות אכילה, המעניק מענה רחב (פסיכולוגי פסיכיאטרי, תזונתי ורפואי) לחולות. בהצלחה ליאת