התנהגות בן ה-4 - מעט ארוך

שלום, ראיתי שגם נתת עצות בבעיה שלי. יש לי ילד בכור בן 4 וילדה בת שנה. בני מאוד בוגר וחכם ולכל דבר יש לו תשובה בוגרת. הקושי שלי זה בעקשנות שלו. הוא מאוד עוזר מבין ונבון. הוא מתעקש כל היום לראות טלויזיה ואם אנחנו מעבירים לתוכניות של כ=גדולים הוא מתעצבן ולא יפסיק לילל ולבכות עד שנעביר לתוכנית שלו, בד"כ אנחנו לא נשברים. הוא מהחופש הגדול התתחיל להוציא מילים לא יפות דפוקה תסתמי וכדומה ואפילו מילים יותר מזעזעות. ניסיתי להתעלם אבל ז הגיע למצב שהוא פוגע באחרים או אטמר לסבא סבתא וקשה לי להתעלם ושאני כועסת עליו הוא צוחק וזה מרגיז יותר. אני לא יודעת באיזה דרך ללכת , גם אם אני מענישה לא לראות טלויזיה הוא אומר שהוא בכלל לא רוצה וכנ"ל ללכת לגן שעשועים. כל דבר חיובי שלו אני מאוד מחזקת. זה מאוד מתיש. הוא גם כל פעם מחליט שהוא מתחפש למשהו אחר לובש את הבגדים הפוך ובצבעים ספציפים, פה קצת שיחררתי אמרתי זה לא דבר עקרוני לדוגמא כמו מקלחת אבל שבחג הוא מתעקש על זה זה מאוד מציק לי. אודה על העזרה... גם בגן לפעמים הוא אומר לגננת שהיא לא מחליטה והוא עושה מה שהוא רוצה ואז יש שלב שהוא מתרצה כאשר הוא הופך להיות העוזר ואז הוא נירגע. ניסתי את שיטת הטבלה, את שיטת הפתעה כל יום.. זה לא ניגמר.. סליחה על הפניה הארוכה.. תודה

שלום אור, האם יש לו אבא או קשר עם גבר מבוגר אחר מלבד הסב? עדי

לא הבנתי את התגובה... ברור שיש אבא

שלום אור, ההתנהגות שתיארת אינה בשום פנים התנהגות "בוגרת", אלא תוצאה של פינוק-יתר והיעדר סמכות הורית או גבולות. הילד הקטן שלך מקבל זכויות והטבות של מבוגר, ובמקרים רבים מכתיב את ההתנהלות בבית, כולל מי יראה טלוויזיה ומתי. הוא משיג את מבוקשו באמצעות יללות או התנהגות תוקפנית, ובשני המקרים אתם מתקשים לעמוד מול דרישותיו. אין פלא שאת מותשת. כדי לעזור לבנך (ולעצמך), וכדי להחזיר את איכות החיים בבית כך שיהיה נעים לכולם, עליכם להבין - לפני הכל - שהמצב הנוכחי הוא מצב מזיק ומסוכן, שעלול לעלות לילד שלכם במחירים רגשיים וחברתיים. ילדים גדלים ומתפתחים בצורה מיטבית בסביבה המגינה עליהם, מציבה להם סייגים וכללים ברורים, סביבה המתנהלת ע"י ההורים והמבוגרים במשפחה, והמבטיחה יחס מכבדכלפי כל בני המשפחה, גדולים וקטנים. כאשר את מאפשרת לבן שלך, בן ה-4, להגיד לך "דפוקה תסתמי", הרי זה כאילו הסכמת למצב אבסורדי שבו אין לילד שלך אמא (או אבא, או סבא, או סבתא) שתשמור עליו, שתחנך אותו, שתעצור אותו כשהוא חוצה גבול, שתנחה אותו ותלמד אותו מה מותר ומה אסור בעולמנו. ילד שאומר לאמא שלו "דפוקה תסתמי" הוא ילד שמאמין שהוא החזק בבית, וההורים חלשים, מה שמשאיר אותו בודד מאד ומפוחד מאד. מסתבר שגם להעניש (או לנקוט בסנקציות יעילות) יש לדעת, וכשעושים זאת לא נכון אנחנו מסתכנים בהחמרה של המצב. כמו שאת מבינה בעצמך, העונשים שאת בוחרת אינם יעילים, והם לא מצליחים להביא לשינוי אמיתי. אני מפצירה בך מאד לפנות להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים קליני, שוכל להנחות אותך ולעזור לך לגייס את העמדה הנכונה מול בנך. הדרכת הורים, בניגוד לטיפול פסיכולוגי, מביאה בדר"כ לתוצאות מרשימות גם לאחר מפגש יחיד או מפגשים ספורים. בהצלחה ליאת

קודם כל תודה על התגובה. כאשר קראתי את תגובתך בעצם את הפירוש שלך לדברים ממש הזדעזעתי. הי לנו משבר כזה גם לפני כמה חודשים ואמרתי שאני פונה ליעוץ וממש היתי בקופת חולים ולקחתי טפסים והכול אבל אז פתאום חלף ושב שוב החודש. בעלי לא כ"כ מסכים איתי והוא אומר שילד לא רובוט וזאת התנהגות של ילד. אני יודעת שהבעיה היא גבולות אני רק יחדד ויומר שאם החלטנו שהעונש שלא יראה טלויזיה אנחנו עומדים מאוחרי זה גם אם הוא בוכה שעות כמו אתמול כיוון שלא דבר יפה אז אני מנסה לקחת אותו לפעילות אחרת- זה בסדר? גם כשהוא מבקש ממני משהו אני מסתכלת על צורת הבקשה ואם הבקשה היא כהוראה או דרישה אני מציינת בפניו שלא אענה לבקשתו עד שלא יבקש יפה ואז הו אמתקן את דרכו. הוא מתנצל הרבה ומבטיח ואף פעם לא מצליח לקיים ושוב מתנצל- האם עדיין ללכת לטיפול? אתמול גם בכה שעות כיוון שדרש ללבוש בגדים מלוכלכים ואני לא וויתרתי ואמרתי שלא נצא מהבית בסוף הוא התלבש איך שרציתי ולקח את הבגדים המלוכלכים בשקית.. יש לך דרך איך להתמודד עם הוא מקלל? להתעלם או להגיב? יש האומרים להתעלם. תושה שוב