ביטחון עצמי וכישורים חברתיים

שלום רב ליאת, בני בן 4.5 נכנס השנה לגן עירייה לאחר שהיה בגן פרטי וברצוני להתייעץ עימך לגבי הביטחון העצמי שלו שבסה"כ יש לו למרות עצם היותו ביישן. טון הדיבור שלו בדר"כ מאוד חלש וקשה לשמוע אותו,הוא מאופק, חושש מלדבר ונראה כי לא מביע לגמרי את רגשותיו/ דעותיו. בגן הוא משחק בעיקר עם חברו מהגן הקודם.כאשר ילדים מהגן פונים אליו הוא אינו עונה להם. הדבר מוכר לי גם במפגשים עם קרובי משפחה ,שכנים ,ילדים שאינו מכיר וכו'(נצמד אליי). במסיבת הסיום בשנה קודמת בגן השתתף בפעילות אך במצבים בהם כל הילדים שרו עם תנועות הידיים הוא נמנע מלשיר אלא רק שיתף פעולה בתנועות הידיים. פעם בשבוע הולך לחוג ספורט משתתף בפעילות אך אינו מפתח שיחה ואינו עונה לאף ילד אם פונה אליו. לדברי הגננת החל להשתלב ולהתקרב מעט לילדים נוספים,לא נראה כי שקט במיוחד היות ופעמיים לפחות ניסה להצחיק ולהשתטות במהלך הריכוז. היה מקרה ששיחק בגן לבדו ובנה מגדל, ילד פנה אליו העליב אותו כאשר אמר שהמגדל מגעיל, בני אינו ענה לו נשאר חנוק מדמעות עד אשר שאלו אותו מה קרה ופרץ בבכי. בהתקלות עם ילדים שהיו חבריו מהגן הקודם בגינה אף על פי שהיו חבריו הוא נמנע מלדבר עימם או לשחק איתם כאילו לא מכיר אותם.. ילד פיקח, חכם עם תפיסה מהירה. בבית לא תמיד ממושמע, די מפונק (לעזור לו להתלבש, לסדר את החדר וכו') ולעיתים לא מדבר יפה להוריו אנו מנסים לחזק את הגבולות. יש לו 2-3 חברים טובים אשר מגיעים אלינו או שהוא מוזמן אליהם ואיתם הוא משחק מאוד יפה והתנהגותו רגילה לחלוטין. אשמח על חוות דעתך בנוגע לדוגמאות שציינתי מעלה. כיצד נוכל לחזק את הביטחון העצמי שלו ואת הכישורים החברתיים? אני מבינה שיש ילדים ביישנים וזה בסדר גמור אך נראה כי בעתיד יתקשה להשתלב ולעמוד על שלו עם ילדים. בתודה רבה מראש

שלום רב, כמו שציינת נכון, יש ילדים ביישנים וסגורים יותר, המצליחים לתפקד היטב בסביבה מוכרת ובחברת אנשים קרובים. באירועים רבי-משתתפים או מסיבות, הם עשויים להישאר מעט בצד, וליהנות גם מהשתפות חלקית. מאחר שביישנות היא תכונת אישיות, אין הרבה מה לעשות איתה. בחוסר ביטחון, לעומת זאת, קל יותר לטפל, ואפשר לנסות גם ללא טיפול. ביטחון עצמי הוא היכולת לומר לעצמנו, בין השאר, דברים כמו "אני חזק, אני כשיר, אני מסוגל, אני יכול, אני מצליח, אני אהוב, אני מוצלח". כדי שילד יוכל לחשוב על עצמו במונחים כאלה (או קרובים לאלה), עליו להתנסות ולפעול, ולהשיג מידה של שליטה ויכולת בסביבתו. באווירה של פינוק-יתר, למשל, הילד פחות מתמודד, פחות עושה דברים בעצמו, ולפיכך יש לו פחות הזדמנויות לקשר בין כישוריו לבין תוצאות התנהגותו. בסביבה חסרת גבולות הילד מחמיץ את ההזדמנות להתמודד עם תסכולים, אכזבות, הפסדים וכישלונות, ואז - כאשר זה קורה מחוץ לבית - הוא מגיב בהפתעה, בעלבון ובבכי. לכן, הדרך הטובה לגדל ילד בטוח בעצמו, משלבת - לדעתי - בין הרבה תשומת לב, השקעה, אהבה והתפעלות, לבין הצבת אתגרים, דרישות וציפיות מהילד בתיאום עם יכולותיו, והצבת גבולות נאותה. נסו לשים לב לגילויים של אסרטיביות, החלטיות וביטחון מצידו, ועודדו אותם כל עוד אינם מתנגשים עם כללי ההתנהגות בבית. הזמינו את הילד להתנהג כבוגר, וכבדו את דעתו. זכרו שכאשר אתם מבטלים אותו או מתייחסים אליו כאל תינוק, אתם מחלישים אותו ולא מעודדים שינוי. אם לאורך זמן תרגישו שהבדידות החברתית שלו מחריפה ושקשה לו לשאת מצבים חברתיים או לפרש אותם נכון, אפשר יהיה לפנות להתייעצות עם פסיכולוג ילדים. אחרי הכל, *זה* אף פעם לא מזיק. חג שמח ליאת