בן 10 מאיים עלי

שלום, בני בן ה10 וחצי מתנהג באלימות בעיקר בבית כלפי אחיו הצעיר. ההתנהגות האלימה כלפי אחיו היא לדעתי וגם לדעת בעלי, מוגזמת מאד. היו פעמים רבות שהשאיר על אחיו סימנים שונים למשך ימים. לכן החלטנו כבר לפני כשלוש שנים ואנחנו עומדים על זה עד היום בעקביות שעל כל מעשה אלימות הוא מקבל עונש. העונש יכול להיות שלילת מחשב/טלביזיה או משהו אחר שהוא רוצה בו. לא יותר. לאחרונה הבן הפסיק לכבד ולקיים את העונשים המוטלים עליו. הוא מתחצף כלפי, צורח עלי, והיו גם פעמים בודדות שנהג באלימות פיזית כמו דחיפה. עלי לציין כי התנהגויות אלה מופנות כלפי בלבד ולא כלפי בעלי. היום, כשדחף את אחיו הצעיר בחוזקה עד שנפל וקיבל מכה חזקה בראש, שללתי ממנו את הגישה למחשב היום (לפחות תיאורטית ואני מקווה שהוא יכבד את זה), הוא צרח עלי צרחות איומות ואיים ואף ניסה לקיים שיתקשר למשטרה או למועצה לשלום הילד על מנת לדווח על התעללות בו. אני כותבת כאן "ניסה לקיים" כיוון שהוא התקשר למשטרה והם לא ענו לו. אני לא ידעתי להגיב על האיום שבהתקשרות למשטרה או למועצה לשלום הילד. ניסיתי להשאר אדישה ולומר לו שיתקשר אם זה מה שהוא רוצה, אבל אני באמת חוששת כי שמעתי על מקרים שבהם הורים נעצרו ושוחררו רק לאחר ימים כשהתברר שהכל עלילה של הילדים. מה עושים? איך מגיבים? תודה מראש ושנה טובה, רימונה

שלום רימונה, עצוב לקרוא שהגעתם למצב עניינים כזה, בו כולכם מרגישים מרירים ועויינים. אני חייבת להודות שמפתיע אותי בכל פעם מחדש, לגלות עד כמה אנחנו נוטים לדבוק באסטרטגיות ושיטות חינוך שפשוט אינן עובדות. את מציינת ששלוש שנים תמימות אתם נוקטים בשיטת העונשים ("עין תחת עין"), והאלימות נמשכת, ואף מחריפה. זה דווקא אינו מפתיע כלל, מאחר שעונשים שרירותיים מהסוג שאת מזכירה אינם יעילים, ועיקר כוחם הוא בקלקול היחסים בבית. כרגע, בגלל ההסלמה במצב, נדמה לי שיש מקום לקבל הדרכה הורית, ולעשות הכל כדי לשבור את הדפוס הקיים. לצערי, קשה לי להאמין שתצליחי לעשות זאת לבד, ואני מפצירה בך להתייעץ עם פסיכולוג ילדים קליני. הדרכת הורים אינה "טיפול פסיכולוגי" במובן המקובל, אלא מספר מועט של מפגשים, בהם הפסיכולוג מקבל מכם את התמונה המלאה, ונותן לכם כלים פרקטיים ויעילים להתמודדות עם מצבים יומיומיים בבית. פני בהקדם לעזרה, והחזירי לכם איכות חיים. שנה חדשה זה זמן מצויין להתחלות מסוג זה. בהצלחה ליאת