תגובות ללא פרופורציה

בני בן ה 9 בקירוב, מגיב ביתר התלהבות לדברים כמו: בצעקת שימחה, בקולות התלהבות, וכשהוא כועס או בוכה הוא מגיב בעוצמות גבוהות מאוד: בוכה בצעקה, כועס בקול רם. זה קורה בבית ומחוצה לו. נתתי לו לגיטימציה לרגשות שלו אך גם הסברתי שאלו תגובות מוגזמות מידיי. הרבה פעמים קרה שנבהלתי מהתגובות, והערתי לו על העוצמות. וגם התרגזתי מכך שפתאום כל העיניים מופנות אליי כשזה קורה בחוץ. מה לעשות?

שלום אמא של רז, מסתבר שאנחנו שונים זה מזה, לא רק בטביעות האצבעות שלנו ובצבע העיניים, אלא גם בווליום הרגשי שלנו. אם, כמו שאת מציינת, הוא היה כך מאז ומעולם, אפשר להתייחס לכך כאל תכונה יציבה, ולסייע לו לווסת את עצמו בדרך של מודעות. נסי לוותר על הכעס, וללמוד לקבל אותו כפי שהוא. בברכה ליאת