מצב מייאש

שלום, יש לי ילד בן 7 וחצי ילדה בת 4 וילד בן שנה ו-4 חודשים. הבעיה שלי היא עם הגדול. עד גיל 5-6 הוא היה הילד המושלם, לא היה לנו איתו שום מאבק ושום בעיה. מאז יש לנו איתו מאבקים יומיומיים ואני לא יודעת כבר מה לעשות. הוא חושב שמגיע לו הכל ועכשיו ומהר ושהוא הכי חשוב מבין הילדים שלנו והכי מתסכל זה שהוא מקבל הכי תשומת לב והוא טוען שהוא הכי מקופח. סדר היום שלי עם הילדים נקבע לפי מה שהוא רוצה. אם הוא רוצה ללכת לחבר אז לוקחים אותו או אם הוא מזמין חבר מביאים לו חבר, אם הוא רוצה לרדת לגינה יורדים לגינה למרות שהבת שלי לא רוצה לרדת. חברים באים אליו הרבה ואוכלים אצלנו ארוחת ערב, אין סרט קולנוע שלא ראה, אין מקום שלא היה בו, יש לו הכל.וכנראה בגלל זה הוא לא מעריך כלום. אם הוא מבקש להזמין חבר ובאותו יום אני אומר לא הוא יגיד: אף פעם אתם לא מרשים לי חברים וזה שקר גמור. או מזמן לא אכלתי אצל חבר ..והוא אכל לפני יומיים. או שאתמול הוא אמר לי בערב אנחנו לא עשינו כלום היום כל הזמן היינו בבית. והוא היה בסרט בבוקר אחר כך אצל חבר אחר כך שעה בבית ואז ירדנו לגינה עם אופניים. האם הוא מאמין בשקרים שלו? הרי הוא יודע שזה לא נכון והוא מאמין בזה? הוא כל הזמן מקטר מתלונן מתעצבן על כל דבר קטן - איך אפשר לחיות ככה זה משגע אותי. אם אומרים לו לא על משהו הוא יקטר על זה יומיים ויתלונן עד שבא לי כבר להקיא מזה אני לא יכולה לסבול את זה. הוא יכול להגיד לי אמא אני רוצה מים ואני לא אשמע ואז הוא יגיד ביקשתי מים את חירשת? ואז אני עונה שלא שמעתי ושעוד מעט למשל כשאני עושה בדיוק משהו והוא עונה טוב לא צריך אני אשאר צמא. ואז אני אומרת לו או שתיקח לבד או שתמתין דקה ואז כשאני מביאה לו הוא אומר לא צריך אמרת שאת לא יכולה להביא לי אז לא צריך. זה מוציא אותי מדעתי. אם אני לרגע אתייחס לבת שלי הוא יקנא למרות שהיא המקופחת מבין השלושה. הוא יכול להיות מוזמן לסרט למשל עם חבר ויקנא בזמן שהבת שלי איתנו לבד בבית. עוד דוגמה: כשאנחנו בחברת חברים הוא הכי שובב ומגעיל. הוא משוויץ ומתלהב ברמה שפוגעת בי. למשל אם הוא ירצה להראות לי משהו הוא מסוגל לקרוא לי לבוא ואם אני עסוקה ולא עוזבת מייד הכל הוא יבוא אלי ויגיד לי יא זקנה למה את לא שומעת שאני קורא לך ואני עונה לו: ככה אתה מדבר אלי? אז אני לא באה הכלל. ואז הוא יתעצבן ויבעט ויקטר ויתלונן. אין לי מושג מה יש לילד שלי מה קרה לילד המדהים שהיה לי? דרך אגב הוא מצטיין בלימודים ובחוגים כך שבזה אין בעיה. בקיצור מה אני יכולה לעשות?

שלום גליה, המצב שאת מתארת אכן נשמע בלתי נסבל, ומחייב שינוי גישה מיידי. הבן שלך למד להפעיל אותך באמצעות תלונות על קיפוח, ואת - מתוך תחושות רחמים או אשמה - פועלת בדיוק בהתאם לציפייה שלו, ומנציחה את המצב בתגובותייך. הייתי יכולה לכתוב כאן מגילה שלמה, על דרכים יעילות להפעיל סמכות הורית, על גבולות, ועל חיזוקים וסנציות. אבל איכשהו, אני משוכנעת שאת מכירה את התיאוריות, הספרים והמאמרים, ומסיבה כלשהי את מתקשה ליישם את המלצותיהם. אני חושבת שהדרך המומלצת במקרה שלך, היא להגיע להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים קליני, ולהיעזר באופן אישי בהמלצותיו. המצב אינו כה מייאש, כפי שאת מכנה אותו, אך הוא בהחלט מצדיק התערבות והכוונה של איש מקצוע. מעודדת אותך ליזום תחילתו של תהליך, ומשוכנעת שבמידה רבה תוכלי גם ליהנות ממנו. בהצלחה ליאת