נדודי שינה...

הי ליאת, הבן שלי בוגר, חכם ומבין עניין, משתף פעולה עם הטקסים היומיומיים (אכילה, לבוש וכו') פרט ל"התקפות" שאני מייחסת לתופעת גיל שנתיים המפורסמת. לאחרונה יש לו פחדים לא מעטים, מקולות מסויימים או איורים מסויימים במשחק המחשב (המיועד לילדים), שמטרידים אותו גם חודשים אחרי שנראו/נשמעו ולאחרונה נוסף לו פחד שלא היה לו - להיות לבד. אם הוא לבד בחדר, משחק, הוא מיד מגיע לחדר בו אחד מאתנו נמצא. הבעיה העיקרית היא סביב השינה. מאז ומתמיד הקפדנו שילך לישון במיטתו (הוא בחדר עם אחותו בת השנה), ורק כשקדח מחום ורצינו להיות עם היד על הדופק, הרשינו לו לישון איתנו. מאז הוא יודע שרק אם לא מרגישים טוב ישנים במיטה של אמא ואבא, והוא מקבל את זה. לאחרונה הוא מבקש שוב ושוב להרדם במיטתנו ומייד כשמשכים, לפעמים גם באמצע הלילה, מגיע למיטתנו ונרדם לידנו. ניסיתי כמה פעמים לשכנע אותו, והוא בחכמתו אמר לי "אבל אני לא מרגיש טוב", כשהרגיש מצוין, כמובן. דובבתי אותו והבנתי שהוא פשוט פוחד. אני מתלבטת אם לחכות שתעבור התקופה או לעמוד על שלי על אף שאני יודעת שזה לא פינוק. אני מוכנה לשלם את מחיר הסצנה והבכי במשך כמה לילות, אבל אני לא מוכנה לא להכיל את הפחדים שלו ולא לתמוך בו אם הוא צריך אותי. מה דעתך?

שלום לך, דעתי כדעתך, וגם בעיני חשוב מאד להכיל את הפחדים ולתמוך בילד הקטן שלנו, בתקופות של פחדי היום או הלילה. למרבה הצער, המעבר למיטת ההורים מתחיל פעמים רבות ביוזמת ההורים עצמם, שמטעמי עצלות או חרדה, בוחרים בפיתרון הזה, שקשה כ"כ להיפטר ממנו. אני חושבת שבתקופה של התגברות הפחדים (אגב, מדובר בפחדים נורמטיביים בדר"כ, הקשורים לקושי של ילדים קטנים להבחין בין דמיון למציאות), ההכלה והתמיכה צריכות להיעשות לצד מיטתו של הילד ובחדרו, ואם צריך, אפשר אפילו לישון לצידו על מזרן לזמן מה, עד שתחזור אליו תחושת הביטחון. במקרה זה, המסר הוא - "אנחנו כאן לצדך, שומרים עליך באהבה וסבלנות, אך זה יהיה במיטתך שלך. מיטת ההורים היא שלנו, ואם צריך נבוא אליך לחדר שלך, כדי שתוכל לחזור ולישון כמו ילד גדול". בהצלחה ליאת