הסתגלות לכיתה א

שלום ליאת. רציתי להתייעץ אותך לגבי בני שעלה השנה לכיתה א. הוא התחיל את השנה בשמחה ובהתלהבות. ביום השני ללימודים (יום שישי) סבו הוציא אותו מהגן, והוא הרגיש צורך להסביר לו שאם במקרה לא יבואו לקחת אותו מביה"ס הוא צריך או לחכות ליד השער או ללכת למזכירות ביה"ס ולבקש שייצרו קשר עם ההורים.ביה"ס נמצא ליד כביש והסב דאג שהוא לא יחליט ללכת לבד הביתה. מיום ראשון, בערך מההפסקה הראשונה או לקראת סוף היום בני מתחיל לבכות ממחשבות שאולי נשכח להוציא אותו מביה"ס, או שלא נדע איפה שער היציאה, או שיקרה משהו רע לכל מי שאמור להוציא אותו, כמו תאונה, והוא יישאר לבד. הוא נכנס ללחץ ומתחיל לבכות, לא מצליח להתרכז בשיעור ושום דבר לא מצליח להרגיע אותו עד שמגיע הזמן לאסוף אותו. כששואלים אותו מדוע הוא כל כך פוחד (כי לא היתה אף פעם שום סיטואציה שהוא נשכח או שהתעכבנו להוציא אותו מהגן או מכל מקום אחר) הוא מסביר כי בגן אף פעם לא שיחררו את הילדים מבלי שיראו מי בא לקחת אותם ובבי"ס זה שונה. משחררים את כולם ואין מעקב אם באו לאסוף את הילד או לא. המצב נמשך כך כבר שבוע. ברצוני לציין שהוא לא ילד חרדתי בכלל. וכשהוא נרגע ונמצא בבית הוא חוזר להיות ילד עליז ושמח ולא מוטרד כלל. הוא גם מוכן כמעט תמיד ללכת לביה"ס ולא עושה בעיות בבוקר. האם המצב צריך להדאיג או שזוהי תופעה זמנית? אודה על תשובתך.

שלום יפית, המחשבה על האפשרות להישכח בביה"ס אכן מאיימת ומפחידה, והפחד הוא בעיקר מפני חוסר הוודאות והעמימות סביב ההיעדרות האפשרית שלכם. ילדים (ומבוגרים) חרדתיים, נוטים להיתפס לדאגות ותחזיות קודרות וקטסטרופליות, גם כאשר אין לכך הצדקה ברמת המציאות. לכן, אם כבר יזמתם דיבור ומחשבה על האפשרות הפוטנציאלית של איחור או היעדרות שלכם משער ביה"ס, הייתי ממליצה לנסות לתרגל מחשבתית גם הסברים אפשריים לכך, תוך ניסיון להישאר ריאליים ומציאותיים ("אולי היה תור ארוך בסופרמרקט ובגלל זה אמא קצת מאחרת?" או "שוב האוטו לא הניע" או "היה פקק תנועה ארוך בכניסה לעיר" או "אמא דיברה בטלפון ולא שמה לב לשעה"). הזכירי לו שבביה"ס - ממש כמו בגן - יש הרבה אנשי צוות שאוהבים אותו ושומרים עליו, ושהם יוכלו לעזור לו בשעת צרה. אני מציעה לא להסתפק בדיבורים, ולהציע לו לתרגל, יחד איתך, חזרה אל תוך ביה"ס ופנייה למזכירות, ממש כמו שמתרגלים עם הילדים פינוי במקרה חירום. ההנחה היא שהגרוע מכל הוא אי הוודאות, ולפיכך תרגול מוקדם תורם לתחושת השליטה במצב והפחתה ברמות החרדה. אני נוטה להאמין שמדובר בהצפה זמנית של החרדה, שתרגע בהדרגה, ככל שהילד ירגיש שם "בבית". סבלנות... ליאת

תודה רבה ליאת. הרגעת את חששותי. איישם את תשובתך. יפית.