שיקום והחלמה בחיים הבוגרלילדים שעברו אלימות במשפחה

גדלתי בבית קשה ואלים. בילדותי ובגילל ההתבגרות אפילו עוד בשנות ה20 לחיי. אבא אלים כלפי אמא וכלפי וכלפי אחי. גם אמא הייתה אלימה כלפינו. גדלנו בחרדה ובפחד. במכות ובאיומים. יחד עם זאת הייתה המון אהבה בבית. נתינה ועשייה רבה עבורינו הילדים (חיינו במצוקה כלכלית והורינו עשו הכל בכדי לקדם אותנו. לפרנס ולסייע ללמןודינו- יחד עם האלימות והטרור- קצת מנוגד...) כעת בחיי הבוגרים אני בת 32, אני מזה שנים עסוקה בשאלותלגבי העבר. בטראומות ובחוסר הבנה מה היה שם. הדברים משפעים עלי ביום יום. אני מפחדת מהרבה דברים בחיים. אני נמנעת מלעשות מהלכים שדורשים מחוייבות (בעיקר בנושא עבודה וקרירה- על אף שי שלי תואר ראשון בהיצטיינות ולמדתי לימודים רבים וכן אני עוסקת במקצועות רבים, איני מתפקסת. אני חוששת לעשות מה שאני רוצה. או נמנעת לומר לעצמי מה באמת אני רוצה. אני נבהלת מהכשלון. ועוד יותר נבהלת מההצלחה. אני בטיפולים פסיכולוגים ארוכי טווח מאז גיל 20 . מודעת לדברים יודעת להגדיר לנתח ולחקור. אך עדיין הפחד והחרדה לעיתים משתלטים ומקשים על חיי. רציתי לשאול האם אלה תופעות שקשורות לסיפור העבר? האם יש בכוחי לשנותם? האם ישנם סיפורים דומים שאת מכירה . או שאת יכולה להפנות אותי לחומר קריאה שיול לסייע לי. אני חושבת שבעיקר אני זוקה לקבלה של עצמי בנמצב ולאמונה שאפשר למצוא דרך לחיות אחרת ולהתגבר. אשמח לשמוע את דעתך יום מוצלח ורוגע ובשורות טובות תודה

שלום רות, הסיפור שלך מספק לנו הזדמנות (נדירה בפורום שלנו) "לקפוץ קדימה בזמן", ולהיפגש עם תוצאותיה של הורות אלימה מנקודת מבטו של הילד שבגר. אני שמחה לשמוע שאת מצליחה לסייע לעצמך בליווי ותמיכה של טיפול פסיכולוגי, וממשיכה להיאבק בשדים מעברך. זו עבודה ממושכת ומאומצת, אני יודעת. הגם שילדים מוכים נחשבים - סטטיסטית - כקבוצת סיכון למגוון בעיות פסיכולוגיות (דימוי עצמי פגיע ושברירי, דפוסי כניעה וריצוי, קהות רגשית, התפרצויות אלימות, קשיים בינאישיים בכלל וקושי לבטוח באנשים בפרט, ועוד...), אני מאמינה שאפשר לנצח את מה שנראה לעיתים כגזירת גורל, גם אם זה כרוך בהשקעת משאבים עצומה. בעבודתי, אני נפגשת שוב ושוב עם אנשים המנסים להתנער מלפיתתו ורודנותו של העבר, נפעמת מיכולתו של החלק הבריא להצמיח ענפים רעננים וירוקים גם אחרי טראומות ילדות קשות. זה בהחלט אפשרי, גם אם לא מוחק את רישומם של האירועים הקשים מן העבר. יש הרבה מאד חומר כתוב על ילדים מוכים, על משפחות אלימות ועל תכניות התערבות משקמות. תוכלי לנסות תחילה באתר המועצה הלאומית לשלום הילד. בעיני, מוטב להניח למידע ה'יבש', ולהתמקד בעבודה עצמית על הסיפור הפרטי והמיוחד שלך, אותו תוכלי לספר מחדש, ולרקום לו המשך וסוף טוב של תקווה והתגברות. בהצלחה ליאת