דימוי עצמי נמוך

יש לי נכדה בת 5 וחצי, יפיפיה אמיתית עם שיער מתולתל וארוך, זוכה למחמאות מהסובבים אותה, אבל הילדה שונאת את עצמה!! שונאת את השיער שלה, אומרת שהיא מכוערת וכל בוקר עושה בעיות עם היציאה לגן על צורת התסרוקת. כלתי מעירה אותה מוקדם כדי שיהיה להן מספיק זמן בבוקר, אבל שוב, כל בוקר סיפור סביב השיער.בגן הכל עובר לה והיא שוכחת מכך. מה עושים ולמי פונים? תודה, חנה

שלום חנה, קריאה ראשונה של פנייתך העלתה חיוך על פני, כי כאישה קל מאד להזדהות עם ההתבאסות מול מה שמכונה באנגלית bed hair day (יום רע, בו השיער לא מסתדר לנו). נשים מבלות שעות רבות בהתעסקות בשערן (חפיפה, סירוק, תספורות, צביעה, החלקה, תלתול, ומה לא). אני מסכימה איתך שבגיל חמש וחצי זה בהחלט מוקדם מדי, בעיקר כאשר זה הופך מוקד התעסקות כל בוקר וצובע את תפיסותיה ביחס לעצמה. העובדה שבגן הכל נשכח יכולה (אולי) להצביע על כך שמדובר בדרך יעילה להפעיל את אמא, שבאופן כלשהו נענית לזה או רגישה לזה בגלל סיבותיה שלה. נדמה לי שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה היא לנסות ככל האפשר לא לשתף פעולה עם שיגעון הבוקר, ולהימנע מעיסוק יתר בנושא. אפשר לסייע לה לקלוע צמה או לעזור לה לאסוף את השיער, אך כל דבר נוסף שתרצה (כמו למשל לפרק ולעשות משהו אחר) יצטרך לחכות לצהריים. בהצלחה ליאת