שימוש חוזר במילים גסות אצל בן 3

שלום רב, ראשית, מזל טוב על הולדת הפורום. אשמח לקבל את חוות דעתך, בקשר לסיטואציה המתוארת: בני בן ה - 3 נוהג לאחרונה להשתמש במילים בוטות כגון: מסריח, מטונף, מטומטם, אני אזרוק אותך לפח וכו' הוא מתבטא כך כלפי הסובבים אותו הן בבית והן בגנון באופן קבע. הוא משתמש במילים הללו הן במצבי כעס ותסכול והן סתם כך, תוך כדי משחק והשתוללות. אני בהתחלה נהגתי לכוון אותו לבטא את הכעסים שלו במילים אחרות כשזה לא עזר הסברתי לו שבמילים הללו נהוג להשתמש בבית השימוש כך שאם הוא ידבר כך הוא יצטרך לגשת לשירותים ו"להתנקות" מהמילים הללו. גם את זה עשינו מס' פעמים אולם ללא הועיל. כמובן שפעמים רבות גם הרחקתי אותו ממוקד הפעילות והושבתי אותו להרגע. הוא מצידו נשאר בחדר וצוחק או צועק וגם מידי פעם מנסה לצאת. פעמים אחרות, מתוך חוסר שליטה הגעתי לטון גבוה וגם את אפשרות ההתעלומות ניסיתי אך המילים חוזרות. אציין פרטים כלליים: בני הוא הסנדוויץ בבית, יש לו אחות בת 5.5 ואחות בת שנה. הוא ילד חכם ופיקח ובעל יכולת ורבלית מצוינת. הוא שובב רציני ובד"כ אינו שש לשתף פעולה, בלשון המעטה. אני ובעלי די מותשים מהעניין. שעות אחר הצהריים הופכות להיות לא מהנות היות ואנו כל הזמן עסוקים בלהעיר לו ולאיים בעונשים שהזכרתי לעיל. אני אשמח לשמוע את תגובתך לאמור - ממה נובעת התנהגות זו? כיצד את מציעה לגשת לפתרון העניין? תודה רבה, לילך

שלום לילך, את מתארת ילד פעיל ועירני, מילולי ונבון, ובעיקר ער מאד לאופן בו התנהגותו משפיעה עליכם. אני מתרשמת שהמאבק סביב השימוש במילים גסות הוא רק חלק מקושי רחב יותר בהצבת גבולות והפעלת סמכות הורית. ילדים לומדים מהר מאד מה מפעיל את הוריהם, ונראה כי בנך זיהה שיש בידו כלי רב רושם (הגסויות), המזכה אותו בהרבה תשומת לב. ילד בן שלוש עוד לא לגמרי מבין את משמעותן של אותן מילים. ככל הנראה הוא למד אותן בדרך של חיקוי מילדים בוגרים יותר, והבין שיש באפשרותו להפעיל באמצעותן את המבוגרים, המגיבים להן בעוצמה רגשית יוצאת דופן. לפיכך, אני ממליצה לך מאד לחזור לגישת ההתעלמות. השתדלי לא להגיב, מטוב ועד רע, לפרובוקציות הללו, גם אם זה קשה מאד. במקביל, כדאי להיות קשובים לצורך האמיתי שלו בתשומת לב וחיבה. אחרי הכל, מדובר בפעוט קטן מאד, המתמודד עם נוכחותה הטריה של אחות קטנה. לטעמי, ענישה חמורה מדי על ביטויים (לגיטימיים) של כעס ותוקפנות, יכולה להוביל להחרפה שלהם או - לחילופין - להתפתחות דפוס התנהגות מרצה וכנוע. שתי התוצאות הללו אינן רצויות. לסיכום - המלצתי היא לגייס הרבה סבלנות, סלחנות ורוח טובה. אם למרות הכל תחושי הסלמה במצב, תוכלי לפנות להדרכת הורים ממוקדת אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ליאת

תודה רבה על המענה המהיר, המפורט וההגיוני. אנסה זאת בהחלט ואני מקווה התופעה תחלוף במהרה.