התפרצויות של ילדה בת 11

שלום, לביתי בת ה11 בתקופה האחרונה יש התפרצויות של זעם חמורות על כל שטות .לדוגמא היא הוציאה חטיף מלוח והניחה על השולחן ללא שקית וביקשתי שתשים בצלחת אז היא הוציאה בעצבים צלחת מהארון וזרקה אותה על הרצפה בפראות. את החטיף לקחתי לה בעקבות ההתנהגות הזאת. עוד דוגמא : בארוחת ערב כשאבא שלה הניח את החביתה שלה בטעות בצלחת של הבן דוד ואז היא החזירה לצלחת שלה והחביתה מעט התפרקה היא החלה לצרוח באמוק ,להעיף את הצלחת והלכה לשק איגרוף שיש לנו בבית ונכנסה לעצבים שקשה לי להסביר אותם במילים,היא כבר הרגישה לא טוב מהמאמץ הפיסי. לאחר מכן היא הסבירה לי שזה לא בגלל הביצה אלא שכל היום היה לה רע ( אם קרה לה משהו לא טוב היא שוכחת מהטוב של אותו יום ). אחריי התפרציות כאלו אני מנסה לשוחח איתה וממה שאני מבינה היא דיי מעבתת את המציאות כשקורה נניח משהו בבית ספר או אצל הדודים . אני ובעלי נשארים רגועים בהתפרציות האלו,לרוב לא מרימים את הקול ,אלה מחכים שזה יגמר ואז ניגשים אלייה. תוך כדיי ההתקף היא משתוללת ולא מאפשרת התקרבות.קראנו ביחד את הספר "המסע לממלכת המחשבות " וקלפים לילדים . היא מאוד אוהבת ,אבל שוכחת מהר. היא ילדה מאוד חכמה ובוגרת . אני לא מכירה סביבי ילדים בגילה שמגיעים לרמה של התפרצויות כאלו .האם זה מצריך טיפול כלשהו?? יש לציין שלא קרה משהו חריג במשפחה שלנו וגם שאני ובעלי באותו"קו" לגמריי בנושא חינוך ותגובות למצבים אלו ואחרים. תודה מראש.

היי, את מתארת, למעשה, קושי בוויסות רגשי, שבא לביטוי במיוחד במצבי תסכול וזעם. לפעמים מדובר במשהו מולד (ילד שמתקשה *תמיד* במעברים, במצבי אכזבה והפסד, ילד שתמיד קשה לרצותו, ילד שמגיב תמיד בעוצמה רגשית גבוהה, וקשה להרגיעו), ולעיתים ההתפרצויות משקפות משהו תגובתי (נסיגה או דיכאון בעקבות אירוע או חוויה מן הזמן האחרון). התייעצות עם גורם מקצועי יכולה לסייע גם באבחון המקור לקושי, וגם בחשיבה על התערבות שתוכל לעזור. לפעמים המוקד הוא לימוד מיומנויות טובות יותר של וויסות ושליטה עצמית, ולפעמים אפשר להסתפק בהדרכה הורית. בברכה ליאת