ילד בן 4 היפראקטיבי?

שלום רב! בננו בן 4 ילד מקסים, נבון, רגיש, טוב לב ומאד מאד מאד חסר שקט ואקטיבי. זקוק לגירויים בלתי פוסקים, בדרך כלל מתקשה להתרכז בדבר יותר מדקות ספורות,נמצא בתנועה ופעילות מתמדת, מתקשה לשבת בזמן האוכל, מאז שנולד סובל מקשיי שינה (הרבה התעוררויות, קושי להרדם) . גם בגן כבר בגיל שנתיים הורגשה אימפולסיביות ואגרסיביות וכעת לאחר תצפית נוספת של פסיכולוגית (לבקשת הגננת) סיכמה כי "אין לסכם על קשיי קשב וריכוז בשל גילו הצעיר". יש לי 2 שאלות שקשורות האחת בשניה: 1. אנחנו מוצאים את עצמנו מותשים, עייפים, הרבה פעמים כועסים על דברים כמו דיבור בקול רם כאשר ייתכן והוא כלל לא שולט בזה ואני מרגישה שאם היתה לנו איזה "אבחנה" היינו יכולים להבין אותו יותר טוב ואולי גם לקבל תמיכה בעצמנו, במקום לחשוב שזו בעיה של גבולות... 2. האם בכל זאת ניתן לאבחן היפראקטיביות (אני פחות חושדת בהפרעות קשב וריכוז) בגיל כזה? דרך הקופה? מרכז להתפתחות הילד? תודה רבה מראש!

שלום לילי, היפר-אקטיביות, כשלעצמה, אינה "אבחנה", אלא אם היא קשורה להפרעת קשב וריכוז. להיפר-אקטיביות אין קריטריון סף, מלבד סף הרגישות של הסביבה. כלומר, אותו ילד יכול להיות 'מאובחן' במשפחה אחת כשובב, סקרן ונמרץ, בעוד במשפחה אחרת כהיפר-אקטיבי שקשה לשאתו. במילים אחרות, ההגדרה היא יחסית. השאלה המרכזית היא, האם קיימת בעיה תפקודית: האם הילד מצליח לעמוד במשימות ההתפתחותיות שלו, האם הוא צובר גרעונות אקדמיים, אכזבות חברתיות, וכד'? הצורך בגבולות ברורים הכרחי בכל בית, והוא חשוב אף יותר כשמדובר בילד 'תובעני'. אני מציעה לא לוותר בשום מקרה על הצבת גבולות נאותה, גם אם מדובר בהפרעה "מאובחנת". זה נכון שלילד היפר-אקטיבי עם קשיי קשב וריכוז, אימפולסיבי ולא מווסת, אינו "אשם" בשום דבר מכל אלה, ועדיין, הצורך להציב את הגבול בצורה יעילה נותר בעינו. חשוב להימנע מרחמים, ולפעול בדרך עניינית. גם אני סבורה שאין טעם כרגע להיכנס לסדרת אבחונים, מאחר שממילא מה שצריך לעשות עם זה כרגע, זה ללמוד לקבל ולאהוב אותו כפי שהוא, ולהציב גבולות ברורים מאד בבית ובגן, כדי שלא יידחק ל'נישה' של הילד הבעייתי. ממליצה מאד מאד על הדרכת הורים מסודרת, כי זה לא פשוט לבד. בהצלחה ליאת

תודה רבה לך! זה מדהים בעיניי שאת מתייחסת לעומק לכל שאלה ומשקיעה כל כך! תודה! קודם כל - ברור שילדנו מהמם, נמרץ, סקרן וקצת שובב אך לפעמים גם קצת קשה להתמודד איתו... לגבי הדרכת הורים - אני מאד מעוניינת אך מי המדריך? פסיכולוגית ילדים שמכירה אותו? פסיכולוג מבוגרים/משפחתי/זוגי? לגבי הגבולות ועניין ה"אשם" - נראה לי די חשוב להבין האם הוא שולט במה שהוא עושה או לא כדי לדעת מה ניתן לצפות ולדרוש ממנו, למשל - האם הדיבור שלו חזק מטבעו או שהוא צועק ויכול להשתדל יותר... או האם יש לו קושי לשלוט על הגוף שלו וכך הוא "מועך" הרבה דברים בדרך כולל חברים ואותנו או שהוא מסוגל לשלוט בזה...ועוד ועוד. אני מבינה שניתן לבקש התקדמות קטנה בכל פעם או מאמץ קטן אך גם הרבה פעמים אולי ניתן להמנע מכעס על דברים כאלה? שוב תודה רבה!