נערה שמתעללת באמא שלה

שלום, אני גרושה שנתיים. יש לי 3 בנות 11,15,17.עברנו מעיר אחת לעיר רחוקה מעט בגלל הגירושין.לגרוש שלי יש צו הרחקה ממני ולכן אין בינינו כל קשר. הוא ממלא את הראש של ביתי הגדולה בשקרים שבגדתי בו ושבגללי התגרשנו ולכן ביתי ממש שונאת אותי.ביתי הגדולה העדיפה להישאר בפנימיה למגורים בלבד בסביבת המגורים הישנה כדי להישאר עם החברים שלה. כל פעם שהיא מגיעה הביתה היא מעליבה אותי, מזלזלת אומרת לי דברים שנשמעים כאילו זה אבא שלה מדבר מגרונה. לפני כמה חודשים כבר היה ויכוח כזה ואמרתי לה שאיני רוצה אותה בחיי ולא בביתי.היה פיוס וסיכמנו שמה שהיה בין איבה לביני זה לא ענינה.אתמול שוב היה פיצוץ זהה לקודמו.בסיומו היא אף הכתה אותי באגרוף חזק בזרועי.אני ברוב כעס ועצבים בכיתי ורעדתי מרוב עצבים.אני ממש לא רוצה קשר עם הילדה הזו. היא עושה לי ומתעללת בי נפשית בדיוק כמו אביה שאחת הסיבות שהתגרשתי ממנו היא היחס שלו אליי והיא עושה לי את אותו הדבר.מה עושים??הצילו!!אני זקוקה לייעוץ והכוונה ואין לי למי לפנות.

שלום טל, הילדים שלנו, גם בגיל 17 ויותר, עלולים להגיב קשה לפרידה וגירושין, אלא שאז קשה לנו יותר לגלות את ההבנה והחמלה המתעוררים אצלנו באופן טבעי מול סבלו של הילד הקטן. הזעם, התסכול וההאשמות של המתבגרים עלולים להיות בוטים יותר, ארסיים יותר, ואפילו מכאיבים יותר, אך הם משקפים את אותה בהלה, כאב וחרדה כמו אלה של הקטנים. בגלל גילם, אנו מצפים מהם להבין את מה שנראה כמו "האמת שלנו", לקבל ולכבד את המניעים שלנו, ולהפעיל שיקול דעת של אדם בוגר. למרבה הצער, גם בגיל 17, הילדים שלנו עדיין מתקשים לראות את התמונה המורכבת, והם עלולים ללקות בראייה חד צדדית או מוטה של האירועים. בכל מקרה, ועם כל ההבנה לכאב, לזעם ולחרדה, לא נוכל להרשות בשום מקרה הרמת יד על הורה, ובעיני עלייך להבטיח שהתנהגות כזו לא תחזור על עצמה, גם אם זה יהיה כרוך בסנקציות חמורות. אין לי ספק שהדברים שאת אומרת באחרית דברייך נובעים מכעס וכאב, ושלא היית רוצה לוותר על בתך או להינתק ממנה. לכן, אני מציעה לא לקבל החלטות בשעת סערה כזו, אלא להמתין לרגיעה, ואז לשוחח איתה ולהבהיר שאינך מתכוונת לוותר לה או לוותר עליה, ושאת נחושה לעבוד על התקשורת ביניכן. לטעמי, כל זמן שאת רואה בה "העתק" של אביה, את מייחסת לה כוונות ודברים שלא קיימים אצלה בהכרח, ומעוררת בתוכך רגשות שליליים - מודעים ולא מודעים - כלפיה. נדמה לי שהיא זקוקה לך, למרות כל מה שהיא מטיחה בך, וחשוב למצוא בשבילה פינה חמה בלבך. בעיני, דווקא בגלל שהדברים שבריריים ונפיצים כרגע, חשוב לנסות לגייס עזרה מבחוץ, מאיש מקצוע (פסיכולוג, עו"ס או אפילו יועצת ביה"ס), שיוכלו לחזק אותך ולסייע בכינון דפוסי תקשורת חדשים בבית, שאין בהם אלימות וחוסר כבוד. שולחת לך כוחות ותקווה ליאת