מרגישה שונה מאחרים

חוץ מהחבר שלי אני לא מרגישה קשורה לשום מקום. במיוחד עם זה יותר מאדם אחד שנמצא לידי. אני מרגישה שלאף אחד ל אכפת ממני באמת חוץ מלחבר שלי ושאף אחד לא אוהב אותי באמת אה וגם חוץ מסבתא שלי. אולי זה לא נכון שרק הם אוהבים אותי אבל הם היחידים שאומים לי את זה ואני גם באמת מרגישה את האהבה. אין לי חברות, רק אחת... פעם לא הייתי כזאת בכלל היו לי חברות וידידים. אני לא יודעת מה השתנה.... אני ביישנית נורא אני כל הזמן חושבת מה יחשבו עליי ומה אני יכולה להגיד ומה לא. קשה לי להיות בחבורה של הרבה אנשים זה מלחיץ אותי מאוד, כל מילה שהם יגידו לי לא במקום אני נפגעת ואם לא מתייחסים למה שאמרתי אני נורא נפגעת ומסתגרת בתוך עצמי. יש לי פסיכולוגית כבר 5 וחצי שנים, אני גם בטיפול פסיכיאטרי נגד דיכאון. אני נמצאת במשפחה אומנת שאני לא מרגישה שייכת בה בכלל... אני סובלת בה אין אף אחד לדבר איתו בבית כולם חושבים שאני רעה וכפוית טובה, או שפשוט לא מבינים אותי. אני בקושי בקשר איתם, אני חיה אצלם 6 שנים. אני לא מבינה מה הבעיה שלי..אני ילדה יפה מאוד מתחשבת אכפת לי מכולם. אני פשוט מרגישה רע. אני לא מסוגלת להתאבד כי יש לי אמונה ולפי האמונה אסור להתאבד אחרת יהיה עוד יותר רע.... אבל בזמן האחרון אני כל הזמן מדמיינת איך שאני קופצת מהחלון ואיך זה מרגיש לפני המוות אלה בזמן הנפילה. אני מתוסכלת כבר מכל זה... אני גם מרגישה שאני לא אוהבת אנשים אחרים אני לא מקבלת את ההתנהגות שלהם... אני חייבת עזרה אני לא יכולה לחיות ככה זה הורס לי בהמון דברים. אשמח לייעוץ.

היי, יש ימים (או תקופות) בהם נראה שהכל סוגר עליך, והעתיד נראה קודר וחסר תקווה. ובכל זאת, גם בתוך כל זה, מבצבצות נקודות אור, כמו חבר שאוהב וסבתא חמה ומפנקת. החיים לא תמיד הוגנים, ואסונות יכולים ליפול עלינו כל הזמן. איכשהו, אני מאמינה שכדי להביא אלינו את הטוב לא מספיק רק להמתין. עלינו לפעול, ולהתאמץ למצוא את מה שיספק לחיינו טעם ומשמעות. מאחר שאת כבר נמצאת בטיפול שיחתי ותרופתי, אני מציעה לך להמשיך ולהתמיד בהם, אך לצד זה, לחפש פעילויות שיש בהן עשייה למען מישהו אחר. לפעמים ההתגייסות למען אחרים גורמת לנו להביט על חיינו באור חדש, לשמוח במה שיש בהם, ולקבל בהשלמה את מה שחסר. מקווה שמצב הרוח השתנה בינתיים, ליאת