בן 6 - התנהגות אלימה

שלום ליאת, הנני אם חד הורית לילד בן 6.בני נולד מתרומת זרע. אין לו אחים נוספים. בני סיים השנה את גן חובה ובשנה הבאה הוא עולה לכיתה א'. בחודש יולי הוא בילה בקייטנה שהגן הפעיל, עם אותו צוות הגננת והסייעת. שמתי לב שחל שינוי בהתנהגותו, לפעמים הוא היה חוזר הביתה שקט מידי, תמיד ייחסתי זאת לעייפות של אותו יום. כאשר היתי מעירה לו בטון מעט גבוה ואומרת לו דבר מה או כועסת על התנהגות לא נאותה שלו הוא היה מתחיל לבעוט בי, מרביץ לי. הרגשתי שהוא עובר התפרצות זעם. כאשר הוא היה מכה אותי היתי מנסה להחזיק אותו בצורת "חיבוק", היתי מכניסה אותו לחדרו ומבקשת ממנו "להרגע", היתי מכניסה והוא היה יוצא מהחדר וממשיך להרביץ וכך חוזר חלילה. עד שהוא היה נרגע. כאשר הוא נרגע היתי מושיבה אותו ומסבירה לו שאני לא ארשה לו להתנהג בצורה הזו בבית וקל וחומר להרביץ לאימא. ואם הוא מרגיש עצבני שיכנס לחדרו וינסה להרגע. הוא מראה סימני חרטה ומבקש סליחה על התנהגתו הלא יפה ואז יומיים אחרי, שוב יש לו התפרצות זעם והוא שוב מכה. מיותר לציין שאני מרגישה חסרת אונים מול התפרצויות הזעם שלו. אני כאילו מרגישה שבני עובר את "גיל ההתבגרות". שיחה עם הגננת שלו לא העלתה דבר. היא רק אמרה לי שיכול להיות שהמעבר לבית ספר גורם לו ללחץ נפשי וזו הדרך שלו להוציא זאת. אני מרגישה תסכול ועצבות שבני חווה זאת. יתכן שמשהו מציק לו ואני לא מצליחה להבין מה. כאשר הוא רגוע אני מנסה לדובב אותו תוך כדי משחק להבין. אבל תשובותיו לא מראות על בעיה מסוימת. מה שכן, בני הוא ילד בודד אין לו כמעט חברים. מידי פעם בא אליו חבר או חברה שאנחנו מכירים מגן השעשועים. אודה לך אם תוכלי לייעץ לי כיצד לנהוג כאשר הוא נתקף בהתקפי זעם והאם מעבר לבית ספר יכולה להיות סיבה להתפרצויות אלו? בברכה רלי

שלום רלי, השבועות שלפני הכניסה לכיתה א' יכולים להיות ספוגים מתח ועצבנות אצל הילדים והוריהם, אך נדמה לי שבמקרה שלכם המתח רק מחריף בעיה עמוקה יותר, הקשורה (אולי) לקושי שלך לבסס ולשמר עמדה סמכותית ונחושה מול הילד. את מסבירה לו יפה שלא תרשי לו להרביץ לאמא, והנה - את מרשה! להגיד "אני לא מרשה" זה ממש לא מספיק, והעובדה שזה חוזר על עצמו כל יומיים מחזקת טענה זו. הוא מכה, את מנסה לרסנו, מחבקת, שולחת לחדר למספר דקות, ואז הוא יוצא, מתנצל, כדי לחזור על הכל שוב בפעם הבאה שמשהו יעצבן אותו. המצב נראה לא טוב גם לאור מצבו החברתי, שקשור אולי לקושי שלו לשאת תסכול. השינוי תלוי מאד ביכולת שלך להמעיט במלל, ולהתחיל לפעול בנחישות. המטרה היא ליצור מצב בו כל התנהגות שלילית תגרור אחריה תוצאה בלתי רצויה מבחינתו, כזו שתגרום לו לוותר על התפרצות אלימה. תוצאה בלתי ראויה כזו יכולה להיות, למשל, התרחקות שלך (פיזית ומנטלית) לאחר כל ניסיון שלו לפגוע בך. אני מזמינה אותך לדפדף קצת בפורום שלנו ולקרוא על הצבת גבולות נאותה. למען האמת,אני סבורה שהדרכת הורים קצרה יכולה להיות מועילה בהרבה, ולחסוך לך הרבה עוגמת נפש וייאוש. מעודדת אותך לפנות לפסיכולוג ילדים קליני, או להדרכת הורים, ולרכוש מיומנויות של הפעלת סמכות יעילה. בהצלחה ליאת