תסמונת אספרגר בגיל 5?

שלום רב, תודה על המענה בקשר לבכי נכדי הבכור אני מסכימה איתך לגבי הצבת גבולות נחושה יותר. נכדי השני בן 5, ויש חשש טרום איבחון לתסמונת אספרגר. הוא מדבר מצוין, אבל אוהב לדון בענייניו ולא להשיב לשאלות או לנואים שלא מעניינים אותו, מתעמק מאד מאד בנושאי סדרות טלביזיה שאהובות עליו ובמשחקי מחשב, יכול לשבת דקות ארוכות עם הוראות למשחק WII ולדון בו עם חבר או חברה, מדי פעם הוא נותן צעקה חזקה מאאאאד, ויש קצת איבוד שמיעה באוזן אחת. בגן הוא לא תמיד משתתף, ובאופן כללי יש לו "סדר יום" פרטי שלו. הוא משחק ומשוחח הרבה עם אחיו הגדול ממנו בשנתיים ויש ביניהם כימיה מאד טובה. כדאי אולי להוסיף שהתחיל ללכת אחרי 18 חודש. האם יתכן כבר בגיל כזה להדביק תג תסמונת?

היי שוב, ספר האבחנות המרכזי (DSM-IV), מפרט את הקריטריונים ההכרחיים לצורך אבחנה של כל אחת מההפרעות הידועות, ומציין גם אבחנה מבדלת. אם הנכד שלך עומד בקריטריונים ההכרחיים (לאחר שנבדק ע"י איש מקצוע מיומן), בהחלט יתכן שיאובחן תחת הכותרת הספציפית. חשוב לציין שהכותרת פחות מעניינת מתמונת המציאות, ולפיכך מה שיותר קריטי הוא העבודה הטיפולית המשקמת, המסייעת לילד לצמצם את הפערים בינו לבין בני גילו. מבחינה זו, מה שיותר מוקדם יותר טוב. בריאות! ליאת

ליאת שלום, תודה על המענה. ברור שהטיפול השיקומי חשוב יותר מה"כותרת" אבל השאלה אם בגיל זה טרם כניסה לגן חובה יש הגיון להדביק על ילד "תוית" של חריג, כאשר גם אם יאובחן ברור שהדבר תלוי במצב הרוח שלו ובכימיה שלו עם המאבחן, זה לא מתמטיקה, והמחיר שהילד יהיה "מסומן" במערכת החינוך. לא נראה לי הגיוני שבגיל כזה מתיימרים בכלל לקבוע "אבחנה" בואי נזכור שמדובר בתסמונת ש "הומצאה" בשנות השמונים ועם כל הכבוד להתקדמות אין עדיין מספיק סטטיסטיקה מה קורה לילדים המקסימים והאינטליגנטיים האלה כשהם מתבגרים. תודה על התייחסותך.