סף תסכול נמוך

ליאת שלום, בני בן השנתיים ו-9 חודשים מרבה לבכות ולצעוק על כל דבר שלא מצליח לו או על דברים שהוא רוצה לקבל. למרות שאנו מקפידים לא לתת לו את הדברים שבעבורם הוא בכה או צעק, אלא כשהוא נרגע ומבקש מאיתנו בצורה יפה ורגועה, הוא עדיין בוחר לבכות או לצעוק כשהוא רוצה משהו.גם בגן הסיפור דומה ולעיתים הוא מרביץ לילדים כשהוא מתוסכל והיו גם מספר פעמים שהוא הרביץ לגננות. הגננת אמרה שיש לו סף תסכול נמוך ושהיא לא מבינה מדוע הוא ממשיך לצעוק ולבכות גם כשהוא רואה שלא יוצא לו מכך דבר. שאלותיי הן,האם בגיל זה ניתן לקבוע שיש לו סף תסכול נמוך? גם אם כן וגם אם לא- מה אני צריכה לעשות כדי לטפל בבעיה? בתודה מראש קרן

שלום קרן, תסכול הוא רגש המשותף לכולנו, והוא מתעורר כאשר משהו מפריד בינינו לבין המטרה הנחשקת שלנו, כלומר, כשאנחנו נורא רוצים משהו ולא יכולים להגיע אליו ולהשיגו. לכל אחד מאיתנו יש סף אישי ("סף התסכול"), שממנו והלאה יהיה לנו קשה שלא להגיב. ילד שמגיב בבכי, צווחות או בהתנהגות אלימה בכל פעם שהוא רוצה משהו ולא מקבל או בכל מצב קונפליקטואלי אחר הוא ילד עם סף תסכול נמוך, והוא נמוך בהשוואה לילדים אחרים, למשל, שלא היו מגיבים כמוהו למצב הנתון. בדר"כ לגננות ומורות יש יכולת לא רעה בכלל לזהות את החריגים, ולבחון כל ילד באופן יחסי לקבוצת השווים לו. לפיכך, הייתי מתייחסת ברצינות למה שהגננת שלך אומרת. בהנחה שהיא צודקת, הדרך הטובה לעזור היא לתרגל אותו במצבים של תסכול מתון, ולעודד אותו להגיב להם באופן מותאם ולא הרסני. בעברית פשוטה קוראים לזה 'גבולות': לא לתת לו להחליט, לא להיענות לכל בקשה שלו באופן לא מובחן, להגיד 'לא' כשצריך, והכי חשוב - לא לאפשר לו לפגוע בדרך אלימה בבני אדם אחרים או ברכוש. כאשר זה קורה, חשוב ליצור קשר מיידי בין המעשה לבין התוצאה השלילית שלו. ("הרבצת, אז נחזור עכשיו הביתה מגינת המשחקים, וננסה שוב מחר או מחרתיים"). תוכלי לקרוא עוד המון מחשבות על הנושא הזה כאן בפורום וברשת בכלל. אם תרגישי שאינך יכולה לעשות את השינוי לבדך, פני לפסיכולוג ילדים קליני, והיעזרי בהדרכת הורים. בהצלחה ליאת