התאפקויות ופחדים

שלום רב! בני בן 4.5, סובל מהתאפקויות מזה 3 שנים. התופעה החלה עוד כשהיה עם טיטול, כנראה בעקבות עצירות שגרמה לכאב שחווה. כמעט בכל התקופה הזו אני משתמשת באבקה לריכוך הצואה, אך עדיין הוא מתאפק מספר ימים למרות השינוי במינונים. אני מותשת נפשית מהעניין במיוחד שניסינו אפשרויות מגוונות ואף אחת לא עזרה- יועצת חינוכית, דיקור סיני, פרחי באך, טבלת חיזוקים.. כיום, שאנחנו לוקחים אותו לשירותים כשאנו חשים שהוא צריך, הוא בד"כ מתנגד וגם כשהוא יושב ישיבה ממושכת בד"כ הוא לא מתרוקן. את ההתנגדות הוא מסביר "שהוא מחליט על הגוף שלו" וש"ככה הוא רגיל". בוצע צילום רנטגן עם מרקרים ולא נמצאה בעיה פיסיולוגית. מלבד זאת, אם קשר או לא, הוא נלחץ מאוד ופוחד מסיטואציות שונות- רעש מכונת כביסה, רעש וונטה/משאבה, מגלשות סגורות, מדרגות נעות- למרות שמחלקם לא פחד קודם. כדי להמחיש את ההיסטריה- כשאנו בתיאטרון או בקניון הוא נלחץ ובוכה ששומע את הוונטה בשירותים כשיש לו פיפי דחוף, ורוצה לצאת החוצה. (כמובן הוא קיבל הסבר מעמיק על מהות הוונטה) איך ניתן להתגבר על בעיית ההתאפקויות? מה עלי לעשות בעת שהוא פוחד ונלחץ? אודה מקרב לב לעזרתך באשר למחסומים והפחדים הקיימים בו, נירית

שלום נירית, בנך 'הניח' לפניך את הפיתרון לבעיית ההתאפקות שלו, כשאמר ש"הוא מחליט על הגוף שלו". נדמה לי שאין לכם ברירה אלא לכבד את רצונו, ולאפשר לו להתרוקן כשהטבע ימצא לנכון. בדר"כ, ניסיונות של הורים מודאגים להתערב בפעילות המחזורית של הטבע (אכילה, יציאות, שינה), מניחים את היסודות להתפתחותן של בעיות חריפות יותר (מאבקי כוח) שקשה יותר להיפטר מהן. אני מציעה לא להתערב, גם אם זה יעלה במחיר של עצירות זמנית. המשיכי לסייע בתזונה מאוזנת, ומעבר לזה - הרפי. גם בנושא הפחדים אין הרבה מה לעשות, מלבד נוכחות שקטה ומרגיעה, ו-וויתור על מה שלא מוכרחים. יש ילדים רגישים יותר, המגיבים בעוצמה לגירויים קוליים פתאומיים או למצבים חדשים ולא מוכרים. ברוב המקרים זה חולף מעצמו, במיוחד אם לא התפתחו מאבקים או מערכים של תגמולים נלווים סביב הפחד. אם את מרגישה שקשה לך לטפל בדברים בכוחות עצמך, פני להדרכה קצרה אצל פסיכולוג ילדים. בהצלחה ליאת