חרדת נטישה

עד לפני כחודש בעלי היה עובד מהבית ולאחרונה התחיל לעבוד מחוץ לבית עד הערב. מאז, בני בן השנתיים חווה קשיים מאוד גדולים שרק הולכים ומתגברים- הצמדות במשך היום, קושי עצום ללכת לגן בבוקר והגרוע מכל- בכי היסטרי שמלווה בצרחות ותחינות לפני השינה, מה שנמשך כחצי שעה כל ערב. מה אפשר לעשות כדי להקל עליו? איך להתמודד עם השינה? אציין שיש לנו טכס שינה קבוע- אמבטיה, בקבוק וסיפור וזה לא השתנה. למרות הבכי, אנחנו אומרים לו לילה טוב ויוצאים מהחדר. בלי להכנס שוב. האם זה נכון לעשות את זה או שאנחנו מעודדים את חרדת הנטישה שלו בזה שאף אחד לא בא אליו כשהוא בוכה?? תודה

שלום טלי, לאורך שנות ההתפתחות ייתכנו משברים וקשיים בשגרת החיים של הילד, אליהם עלינו להתכונן ולהיענות. באופן כללי, אני נוטה להסכים עם הרעיון של טקס שינה, המסייע לילד להיכנס לשנת הלילה שלו ברגיעה, כשהוא יודע מה מצופה ממנו (לישון במיטתו ולהירדם בכוחות עצמו). ובכל זאת, כפי שאת רואה, תכניות לחוד ומציאות לחוד :-) פעוטות וילדים קטנים עוברים תקופות של פחדים אופייניים, ואין דבר מנחם ומרגיע יותר מנוכחותו השקטה של ההורה. אם את מזהה שמשהו חריג עובר על בנך הקטן בימים אלה, אפשר להגמיש עמדות, ולעזור לו להתגבר על התקופה הזו עד יעבור זעם. אפשר, למשל, להחליט שלאחר טקס ההשכבה, אחרי הסיפור, אתם נשארים בחדר לצד מיטתו ללא דיבורים (אפשר לנצל את הזמן לקיפול כביסה או קריאת עיתון שקטה עם אור קטן). אפשר להחליט על תורנות, פעם אמא ופעם אבא, כדי לא ליצור מעמסה על אחד מכם. יש בנוכחות כזו מסר ברור: היום נגמר, אתה הולך לישון, ואנחנו כאן, קרוב, שומרים עליך. אבל נגמרו המשחקים, הסיפורים, השירים והפעילויות. מעכשיו נשב לצידך, אבל רק כדי לעזור לך להירדם. מה את אומרת? ליאת

תודה רבה, אנסה