עצלנות

ראשית תודה רבה על תגובתך המהירה לשאלתי הקודמת. ואני פונה אלייך שוב, בשאלה אחרת, וזאת על מנת שאחסוך מעצמי את היסורי מצפון. בני בן ה-14 שסובל ה-ADHD, לא עושה דבר מבחינת הלימודים. הוא לא פותח את התיק. מהרגע שהוא מגיע מבית הספר כל שהוא עושה זה לצפות בטלויזיה, סרטים במחשב, ואייפוד. הוא הסתובב שבוע ימים עם שני קופסאות שימורים בתיק ולא הוציא אותם בתום הטיול. ואפילו לא הבין למה התיק כבד עד שאני ראיתי כשפתחתי את התיק. יש לציין שהוא לומד בחינוך מיוחד ועקב כך הוא איבד את הבטחון העצמי, אין לו היום חברים, הוא לא יוצא מהבית. הוא מבין שזה שהוא נמצא בחינוך מיוחד מקטלג אותו "כמטומטם" לפחות כך הילדים מכנים אותם. אך הוא לא עושה דבר כדי לצאת משם. שתי בנות כבר עברו והוא עדיין שם ועם הציונים שהוא מוציא אין לו סיכוי לצאת. הוא טוען שהוא עצלן. שאם אין לו משהו שיתן לו גמול באותו הרגע זה לא מדרבן אותו להתחיל. הוא מהר מתייאש. והוא לא רואה טעם ללמוד אחרי 7 שעות בבית הספר. זה מבחינתו נראה המון זמן. האם עליי לכפות עליו ללמוד? מאחר ואף שיחה לא עוזרת.

שלום גליה, אני מניחה שכאם לילד בן 14 הסובל מ-ADHD, את כבר מנוסה ומלומדת בנושא, וקראת על ההפרעה וביטוייה השונים, האקדמיים והרגשיים. חשוב מאד לזכור שילדים עם לקות למידה ממקור אורגני לא יכולים "לקחת את עצמם בידיים" כמו שהיינו רוצים לפעמים להאמין, והם מתמודדים עם קושי עצום ואמיתי מאד. יום לימודים של 7 שעות אכן נתפס כנצח בעיניו של ילד עם ADHD, והגיוני מאד שלא יחוש התלהבות וחשק להקדיש זמן נוסף ללמידה בבית. הזמן בו הוא נמצא בביה"ס דורש ממנו השקעת משאבים עצומה, והוא נותר סחוט ומותש מכדי להמשיך ללמוד עוד מרצונו. נדמה לי שבנך הרים ידיים והתייאש, לאו דווקא מלימודיו, אלא מהחוויה המתמדת של מי שמאכזב, שלא מצליח לשנות את גורלו (אם היה יכול היה בוודאי עושה זאת!) ושל מי שנחשב עצלן וחסר מוטיבציה. אני מציעה שבמקום לנזוף בו ולכפות עליו לעשות משהו שהוא ממילא לא יכול, מוטב לשבח אותו על המאמצים שהוא *כן* עושה, להציב בפניו מטרות ריאליות וברות-השגה כדי שיצבור חוויות של הצלחה ויכולת, ולעזור לו במטלות הדורשות התארגנות. בעיני, יש לשקול פניה לטיפול רגשי, שיסייע בשיקום הדימוי העצמי והביטחון העצמי, ואשר ילו?וה גם בהדרכת הורים. בהצלחה ליאת