בכי ללא סיבה נראית לעין בבת 7

שלום רב, בתי בת ה - 7 הינה ילדה שמחה, פעילה ומקסימה. לעיתים קורה שהיא פורצת בבכי ללא סיבה נראית לעין. לדבריה היא לא יודעת מדוע היא בוכה. בנוסף היא מושפעת מאוד מדברי חבריה. לפני מספר ימים מצאתי אותה עומדת בשירותי סיה"ס וממררת בבכי. היא סיפרה לי שאחד הילדים אומר שהוא לא רוצה לראות אותה כי היא הפילה לו, בטעות, את היצירה שעשה, ולכן היא נשארת בשירותים, למרות שהתנצלה בפניו.את הסיפור הזה אימתתי כדי לראות שאין סיבה נסתרת. האם מדובר ברגישות יתר, או שיש לכך מקורות נסתרים? האם להתייחס את התקפות הבכי הללו כאל דבר לגיטימי?

שלום, התקפי בכי, גם המשחררים שבהם, אינם מגיעים סתם כך (לפחות לתפיסתי). לפעמים, כמו שקורה גם לנו המבוגרים, מה שנראה כמו "יום רע", "סתם עצבים ללא הסבר" או "דיכאון שנחת משום מקום", אינם אלא תגובה מאוחרת או לא מודעת לאירוע מקדים, שלילי, שהביא לכך. בעיני, חשוב לנסות ולתחקר את הילדה, לשאול מה קרה, ולהתעקש על כך שיש קשר בין אירוע רע לתגובה הרגשית שבאה בעקבותיו. תגובות כמו "אין לך שום סיבה לבכות" הן לא תגובות מת?קפות, ועלולות להשאיר את הילדה בתחושת בדידות וחוסר הבנה לגבי עצמה וביחס לרגשותיה. גם אם הסיבה אינה נראית לעין, אפשר לומר משהו כמו "אם את בוכה ככה, בטח קרה משהו לפני כן. אולי תיזכרי עוד מעט. אני מבינה אותך. יש משהו שיכול לעזור לך לשפר קצת את המצברוח?". אני מאמינה שגישה כזו תוכל לצמצם את התקפי הבכי הנראית לכאורה ללא סיבה, ולחזק את האינטליגנציה הרגשית של בתך (כלומר, את יכולתה לזהות ולשיים רגשות באופן תואם). בהצלחה ליאת