גיל ההתבגרות ?........

שלום בני בן ה-13 נמצא בירידה בלימודים כמו כן קרו פעמיים התפרצויות זעם שכללו אפילו זריקת כסא בכיתה.הוא ילד די מפונק ,חכם מאוד ולא מופרע בכלל!!!תלמיד בסה"כ טוב אבל די עצלןולא משקיע ,מצפה שהכל יילך קל וכשיש קושי הוא לא יודע איך להתמודד ,ואז העצבים עולים ויש סצינות גם בבית של זריקת דבר מה על הרצפה, או בכי שיכול לפרוץ על דבר מה שלא הלך לו . מצאתי משהו במחשב מאוד חזק וקשה שהוא כתב שכמובן הדליק לנו נורה,יש שם משפטים שהם חלק מהערות ששמע ממני ,אני לא יודע עד כמה זה חשוב אבל אני מציין את זה ,יכול מאוד להיות שכתב את זה באחת מהפרצויות שלו ...... הנה מה שכתב : "ילד מחורבן ודפוק תינוק בכיין חצוף ולא מרוצה מכלום קונה משהו משתמש בו 2 דקות ועוזב אותו דפקט שחושב שהוא ילד טוב אבל בעצם ילד חרא מטומטם בא לי לדפוק את הראש בשולחן מלא מסמרים לא סובל כלום ושונא את כל העולם ובטח העולם גם שונא אותי אם ככה אני מתעב אותו חרא של עולם כל יום אנשים רבים מיליונים מתים ואני צריך לשמוע כל הזמן על אסונות שאני כבר לא יכול לעמוד בזה אני ילד פחדן שלא מסוגל לעשות כלום מלנסוע לשבוע ועד לגלוש באיזה שהיא מגלשה קטנה ואני מפחד מהכל אני מפחד לעלות על בניין גבוה כי אני מפחד שהוא יקרוס.אני מפחד לעלות לכביש במכונית כי אני מפחד שתקרה לי תאונה אני מפחד לעלות על מגלשה כי אני מפחד ליפול ממנה ואני מפחד להיפצע לקפוץ מגובה לטפס על ביתן קטן כי אני מפחד ליפול.אני ילד מפונק שחושב שמגיע לו הכל כסף ומתנות". (לא יודע מתי נכתב) היום הוא חזר מביה"ס נסער יצא מהשעור לפני סיומו,ללא אישור, הציקה לו ילדה ותלמיד ,במקום לפנות למורה החליט ללכת מהכיתה ובבית הוא אמר אולי אני משתגע ,לא ידעתי מה לעשות כמובן מלווה בבכי . הוא הפתיע אותנו ואמר שהוא רוצה פסיכולוג (לא עשה לי טוב לשמוע את זה אבל זה מצויין) מה דעתך (כאילו שקשה לנחש) ? מעט רקע : הוא שנה ראשונה בחטיבת ביניים !!! אנחנו משפחה מיוחדת בני 50 עם ילד אחד,אני עם "אגורופוביה" ויש עם זה קשיים אפילו את ענית לי (חיפשתי בפורום תחת השם "אגורופוביה")ב2009 על האם כדאי לספר לילד על הבעיה . מצטער אם יצא ארוך אבל זה פסיכולוגיה , אנחנו צריכים כיוון כדי שנוכל לכוון אותו תודה מראש אם קראת עד כאן לילה טוב

שלום פוצי, קראתי את מה שבנך כתב ונחמץ לבי. זה נוגע ללב בכנותו, ומכאיב בהיותו מתקיף כ"כ. אני רוצה להאמין שאת הדברים האיומים שהוא אומר על עצמו הוא לא בהאמת שמע ממך. בכל מקרה, כמו שאמא שלי הייתה אומרת, על עץ תפוחים לא גדלים אגסים, ולפיכך, לעיתים קרובות להורים חרדתיים יש גם ילדים חרדתיים. אני אכן סבורה, כפי שניחשת נכון, שאם הילד מבקש עזרה, חשוב מאד שיקבל אותה, ובזמן. בנך הוא מתבגר צעיר, הנמצא בתקופה סוערת ומטלטלת רגשית גם ללא החרדה. כאשר מוסיפים על כך תפיסות עצמיות כה שליליות וראיית העולם כמקום כה מסוכן ומאיים, נראה שקיימת הצדקה לטיפול רגשי. פנו לפסיכולוג ילדים קליני, והתייעצו עמו. שולחת עידוד ותקווה לטוב ליאת

לילה טוב את מה ששמע ממני זה עיניין הרצון לקנות והסיפוק המיידי שמלווה אליו,אחרי זה מה שנקנה משמש לזמן קצרצר ....אבל שוב אין שחור ולבן יש דברים שהוא כן משתמש ,אבל כל הזמן הוא רוצה לקנות משהו ,זה נותן לו כנראה גירויים חדשים . שוב תודה רבה לך