חוסר בגרות בילדה בת 6

שלום רב, בתי בת ה -6, ילדה מקסימה ותלמידה טובה, אך נראה כי אינה בוגרת מבחינה נפשית. היא נוטה להילחץ ולבכות כאשר נתקלת במשהו שלא הולך לה בקלות או שאינה מכירה: למשל בזמן הכנת שיעורי בית כאשר היא נתקלת בקושי, היא נוטה ל"שבור את הכלים", לבכות ולהרים ידים עם התבטאויות בסגנון "אז אני לא אלך יותר לבית הספר". היא מתקשה לבטא את עצמה ובורחת הרבה פעמיים למשחקים ילדותיים ולהשתטויות סתמיות. כאשר מעירים לה היא לעיתים מקצינה את ההערה "אני יודעת שאתם כועסים עלי". מצד אחד נראה כאילו חשוב לה לרצות ולעמוד בציפיות ומצד שני היא מוותרת מהר מאוד בנקודות קושי. איך אפשר לחזק אותה ולעזור לה? האם לדעתך יש צורך באבחון או בפעולות אחרות? תודה, עדי.

שלום עדי, שתי הבעיות שאת מתארת (דפוס של וויתור והרמת ידיים יחד עם הצורך לרצות) אינן זרות זו לזו. אדרבא, הן יכולות להיות קשורות בקשר סיבתי. ילדים צעירים זקוקים לאישור וקבלה מצד הוריהם, ורוצים להרגיש אהובים כמעט בכל מחיר. כבר בגיל צעיר, ילדים ערים לציפיות ההורים מהם, גאים כאשר הם מצליחים לעמוד בהן ומאוכזבים מעצמם כאשר לא. ילד שמרגיש מאכזב שוב ושוב, עלול לפתח עמדה של חוסר אונים וייאוש, ולהימנע מאתגרים. יתכן שזה מה שקורה אצלכם - אתם מעירים לבתכם על ההשתטויות הסתמיות שלה, ומאותתים לה שהיא אינה עומדת בציפיות שלכם, ובתגובה היא נמנעת ממטלות מאתגרות, ומעדיפה להישאר בתחום ה'בטוח' של המשחקים הילדותיים. עמדה שיפוטית מדי (גם אם כוונותיה טהורות) מחלישה כל אחד, בטח כשמדובר בילדה קטנה, שמשתוקקת לאהבתכם וגאוותכם. נסו להפחית ביטויים של ביקורת ושיפוטיות, וקבלו אותה כמו שהיא. אני רוצה להאמין שהפחתה ברמת הציפיות שלכם ובביטויים של ביקורת ותוכחה, יפחיתו את הלחץ עליה ויאפשרו לה התנהלות משוחררת יותר מול מטלות 'בוגרות'. סבלנות... ליאת