התנהגות מתגרה

יש לי בן בכיתה ו בן 11 וחצי. לאחרונה קיבלתי מכתב ממורתו שהוא מרבה לפטפט בשיעורים וניכר כי אינו מרוכז, ממורה אחרת קיבלתי מכתב ששכח להכין ש"ב, וממורה אחרת שהוא רוקד בשיעורים. התנהגויות מעין אלה לא אופייניות לו בבית הספר אם כי אופייניות לאופיו : יש בו נטייה להתבלט מאוד ולהתנהגות מוחצנת מאוד. כשאנו מטיילים בחנויות הוא מסוגל פתאום לשיר בקול רם ולהוסיף ריקוד כשהוא מבחין שיש לו "קהל". הוא תמיד אהב להתבלט עד כדי כך שאני מובכת לעיתים בלא ידיעתו ומעדיפה להתעלם מזה. לצד התנהגויות כאלה יש באופיו נטייה להושיט עזרה ראשון, לארגן את הכל ולקחת פיקוד על דברים. ביחס לאחיו שהוא פחות דומיננטי ונוטה לביישנות. יצויין כי בקיץ האחרון עברנו לעיר אחרת והוא החליף את בית סיפרו(חברים, מורים) וברור לי הצורך שלו להיות שייך לקבוצת השווים אפילו יותר מאשר להוריו. עוד אוסיף שכאשר סיפר לי בדרך בהייתה את התנהגויותיו בכיתה ושם לב שאני מאוד מקשיבה ולא השמעתי שום ביקורת ושיפוטיות, שאל אותי: אמא את לא כועסת עליי? השבתי כשאקרא את המכתב אוכל להגיב. אדגיש כי תגובתי הייתה מלווה בכעס רב, נזיפות ואפילו סטרתי לו. מניסיוני מדובר בילד שצמא וזקוק לגבולות וכאשר אני מרפה קצת או כאשר הוא מתרגל לחברה מסויימת בכיתה הוא מרבה לבדוק את הגבולות, ומרשה לעצמו להעיז דברים שבמצבים אחרים לא היה מעיז. בהקשר שהוא רקד בשיעור, חברו שישב לידו הגיב אף הוא בצחוק וייתכן שבני הגיב כך בעקבות חברו או לפחות קיבל גיבוי ולגיטימציה מחברו לנהוג כך. מה לעשות עם בני? וכן מה עליי לעשות במצבים כאלה שאני מאוד כועסת על בני עד כדי נזיפות ואפילו יש גוון של אלימות מצידי.

שלום רויטל, ראשית, ברצוני להזכיר לך שגילויי אלימות כנגד ילדים מוגדרים כיום כעבירה פלילית, גם כשמדובר במה שמכונה ע"י הורים מסוימים כ'סטירה חינוכית'. אני חייבת להודות שהסטירה שלך הפתיעה גם אותי, כי הפתיח של דברייך עורר אצלי אהדה וחיבה מיידית כלפי בנך, הפוצח בריקוד בזמן השיעור. אני ערה לכך שאת המורות שלו זה הרבה פחות משמח, ומכירה בכך שמדובר בהתנהגות בלתי ראויה. עם זאת, את עצמך נתת את ההסבר, והדגשת שבנך נאלץ לבסס את מעמדו בכיתה החדשה, ולרכוש את לב החברים בדרכו הקונדסית. לאור מה שאת מתארת, אני ממליצה לשקול אבחון לאיתור בעיות של קשב וריכוז, ובמקביל, לנסות לבסס הסכמים בינו לבין המורות שלו, הנוגעים להתנהגותו בכיתה. חשוב שהמורות יכירו בצורך של הילד לקבלה והשתייכות חברתית, ויעזרו לו להשיג את מטרותיו בדרכים חיוביות. נסי לגייס אותן למענו, ובמידת הצורך לערב גם את היועצת ואת פסיכולוגית ביה"ס. ועוד כיוון מחשבה אפשרי שעלה בדעתי (וזו כמובן רק השערה): על רקע מה שאת מתארת כ"גוון של אלימות מצידך", יתכן שהילד שלך 'פורק עול' ומשתולל בביה"ס, כתגובת נגד לאווירה נוקשה ומגבילה מדי בבית. אם את חושבת שיש משהו בהשערה זו, פעלי להפחתת המתח בבית, ונסי לגייס עזרתו של איש מקצוע, שידריך אותך איך ניתן לאכוף כללי התנהגות ללא אלימות. בהצלחה ליאת