ילד בן שנתיים

שלום לך! אני אמא לילד בן שנתיים ותינוק בן 3 חודשים. הילד ה"גדול" מתנהג בצורה נוראית! זה החל עוד לפני לידת אחיו הקטן. אם משהו לא התנהל כמו שהוא רצה, אז היה זורק או מטיח את ראשו ברצפה. לאחרונה עושה הרבה פעמים דווקא, גם כשמענישים אותו ומסבירים לו, הוא כביכול מבין, אבל זמן קצר אחרי כן זה שוב חוזר.לדוגמא: אם אוטו צעצוע לא נוסע כמו שצריך אז הוא זורק אותו בחוזקה ברצפה, מטיח את ראשו ולפעמים גם רץ ומרביץ לכולם בבית כולל התינוק -מנסה אבל אני מגנה.לא ניתן לעצור אותו בהתפרצות הזעם שלו... עד עכשיו הוא היה בבית עם מטפלת וב3 חודשים האחרונים גם איתי והתינוק והמטפלת עד הצהריים.בשבוע הבא הוא הולך לגן. לא נראה לי שהוא סובל מחוסר תשומת לב כי כולנו נותנים לו אקסטרה תשומת לב, איתי זה קצת קשה בגלל התינוק אבל משתדלת כמה שאפשר בזמנים שהתינוק רגוע או ישן. והמטפלת המדהימה 100 % איתו, משחקת ולא נותנת לו להשעמם... אבא שלו כשחוזר מהעבודה בסביבות 18:00 משחק איתו הרבה וגם בסופי שבוע, ועוד יותר: כבר שלושה חודשים מאז לידת התינוק יושן איתו בחדר (במיטה נפרדת) כדי שלא ירגיש לבד כי התינוק איתי בחדר. כיצד ניתן לחנכו להתנהגות חיובית יותר ופחות אלימה? תודה

שלום רב, גיל שנתיים מפורסם כאחת התקופות הסוערות בילדות המוקדמת, המתאפיינת בסערות רגשיות, התפרצויות זעם (טנטרום) ומאבקים מרים עם ההורים על שליטה ועצמאות. באופן מוזר, הקשיים הללו מעידים על התפתחות תקינה ונורמלית, ולאו דווקא על בעיה פסיכולוגית. הילד ה"גדול" שלך מיטלטל בין שתי תחושות חזקות ומנוגדות. האחת, תחושת כל-יכול ("אני חזק, אני יכול לעשות הכל לבד!"), ולצידה תחושת חוסר אונים ונזקקות גדולה להורה. כאשר הוא לא מצליח לעשות את מה שרצה, ומגלה את חוסר האונים שלו, מגיע התקף הזעם הבלתי נמנע, שקשור גם לקושי לשאת מתח ותסכול וליכולת המוגבלת לווסת את התוקפנות שלו. אני מציעה לך לחפש בגוגל כל מאמר אפשרי בנושא "גיל שנתיים הנורא", כדי להבין את מאפייני הגיל, ואת הצורך לעמוד מול זה בגבורה (סלחנות מצד אחד, אך נחישות וסמכות מצד שני). הבשורה הטובה היא שזה עובר... בהצלחה ליאת