דיכאון

שלום.כתבתי לך בעבר על הבעיה שלי- בת לגרושים,דתיה,חוסר ענקי באהבה..אחרי התשובה שלך(לא ממש זוכרת זה היה מזמן..)ניסיתי להתעלם מהבעיה שלי,ניסיתי לעבוד על עצמי שאני לא צריכה אתזה או יותר נכון לא יכולה לקבל אתזה.אבל כנראה שהבעיה יותר חזקה ממני,אני כבר יותר משבועיים במצב של דיכאון(כעין ניסיון התעלמות ללא הצלחה) אני לא מסוגלת ללמוד, מגיעה לבית ומסתגרת בחדר(קשה לי לצאת ממנו,קשה לי לסדר אותו ) ולדבר עם חברות/משפחה.אני פשוט במצב של חוסר אונים מוחלט!אני אנסה להסביר מה אני מרגישה-בחורה ללא הגנה,חסרת כח(חוץ מבענין העקרונות שלי שאחד מהם זה לצאת עם מישהו)שזקוקה לדבר שכל אחת אחרת מקבלת-לאהבה,לחיבוק של גבר ולהגנה.אני מרגישה על סף התחרפנות כי אני באמת לא מסוגלת כבר,מרגישה לבד!בשיחה עם חברותי ובהכרות שלי איתן אני יודעת שהן לא מרגישות כמוני(מתכננות להתחתן מינימום בגיל 23,לא מזכירות ענין של אהבה וזה חברות טובות,הן לא צכות אתזה או לפחות לא כמוני!אז אולי זה בעיה נפשית?אני חייבת פתרון! תודה רבה.

שלום רב, אני זוכרת היטב את פנייתך הקודמת, ואת השאלה "להתחתן?". אני, ממש כמוך, חושבת שזוגיות היא מתנה גדולה, אך למרבה הצער אי אפשר לדחוק בה, ויש להמתין לזמן הנכון. כרגע את עדיין תלמידה, ועם כל הקושי שאת חווה בבית (גירושין וזוגיות חדשה של אמא), חשוב יותר לסיים את מטלות ההתבגרות שלך לפני שאת נכנסת לעול של בית ומשפחה. אני שומעת את המצוקה שלך, ומציעה לך לעשות מאמץ להגיע להתייעצות עם גורם מקצועי (יועצת ביה"ס או פסיכולוגית ביה"ס), כדי לטפל בדיכאון שלך. אחרי הכל, גם אל חיי האהבה טוב יותר להגיע עם כוחות ופניות נפשית. כדאי ואפשר לטפל בזה. אל תחכי! בהצלחה ליאת