ילד לא זורם

הילד שלי בן 5.5 לא מסתדר בחברת ילדים וזאת בגלל שהוא לא "זורם". הכוונה שקשה לו לקבל רעיונות שונים משלו, וקשה לו עם האופי הילדותי יחסית של בני גילו שבדרך כלל קופצים יחסית מהר ממשחק למשחק או לא תמיד מדקדקים בכל חוקי המשחק. כאשר הוא נפגש עם ילד אחד ביחידות המצב בדרך כלל יותר טוב, אבל בעיקר בגן המצב רע, ולא השתנה כבר שנים. החויות השליליות הללו גורמות לילד כמעט ולא לנסות לשחק עם ילדים וגם להם פחות לנסות לפנות אליו בכלל והילד סובל, נשאר לבדו ומעדיף לא ללכת לגן ואפילו לא להיפגש עם הילדים למשל בימי הולדת (הדבר היחידי שהוא די מסכים זה רק להיפגש אחד על אחד). בבית המצב עם הילד טוב משום ששם ההורים והאחים הגדולים לא קופצים בין משחקים ולא משנים חוקים כל רגע ומוכנים גם לשמוע את הרעיונות המורכבים שלו, והילד דווקא לא לוקח קשה הפסדים. בקיצור אני קורא לבעיה "ילד לא זורם" לפי המקובל בקרב בני גילו הצעירים ולכן נשאר לבד ואומלל בחברת ילדים.

נשמע שיש משהו קצת נוקשה בהתנהלות של בנך מול קבוצה שלא מאפשר לו באמת "לזרום". זו מילה שמתארת גם גמישות ויכולת להתאים עצמך למצבים משתנים ולהיות מסוגל לשים את "ספר החוקים בצד" ולשלם איזה מחיר של העדר הקפדה על פרטים. בפועל הוא באיזשהו מקום 'בוחר' לשלם את המחיר החברתי. אני חושבת שבכל סיטואציה חברתית יש צורך להרפות ולהיות מוכן קצת 'לאבד שליטה' כדי באמת להשתלב- וזה דורש הרבה פעמים יכולת של ראיה של קונטקסט כללי במקום עיסוק בפרטים. והקונטקסט הכללי הוא האינטרקציה עם ילדים, הכיף וההנאה הקבוצתיים ולאו דווקא החלק הטכני. מלבד זאת כדי להיות בתוך קבוצה צריך להפעיל ויסות של קשב- לדעת לסנן גירויים , להבחין מה חשוב יותר ומה פחות, לדעת להגיב בזמן וכו'. והשאלה המתבקשת לדעתי היא מה מקור הקושי אצלו ? האם לדעתכם העיסוק בפרטים קשור לקושי להבחין בין טפל לעיקר, או שהעיסוק בפרטים משרת בעצם מטרה של המנעות מאנטרקציה חברתית? היכולת לתקשר עם חבר אחד מול קושי עם קבוצה יכולה אולי להראות שבתנאים מדויקים (שיש בהם שליטה) הוא מסוגל לממש יכולת חברתית. ילדים זקוקים לתחושת שייכות- והערנות שלכם מבורכת כי עדיין אפשר לטפל בזה משום שהוא מאוד צעיר- ולאפשר לו מימוש הפוטנציאל החברתי. צריך גם לבדוק אם אין ברקע לקויי למידה או קשיי קשב וריכוז שיכולים ליצור את הקושי החברתי. המון הצלחה

תודה על תשובתך אולם אשמח לדעת מהי הכשרתך. קשיי קשב וריכוז וליקויי למידה כנראה שאין לו, להיפך, דווקא הילדים האחרים לא מתמידים במשחקים ונוטים לקפוץ מדבר לדבר והוא לא כזה, והוא גם ברמה גבוהה מבחינה לימודית לגילו. אכן יש לו בעיה להרפות ולהיות מוכן לאבד שליטה ולהינות מהקונטקסט הכללי, ולהבין שלילדים אין סבלנות לשמוע רעיונות מורכבים ובוודאי שלא להתמיד בהם לאורך זמן, הבעיה שאני לא יודע איך לטפל בזה. הוא לא מסוגל להבין שכדאי לו להרפות וסתם לרוץ מפה לשם יחד עם כולם. חשוב לציין שהוא לא ילד שפשוט נהנה להיות לבדו כל הזמן.

שלום משה, קראתי בעניין את תגובתה של תמר, שנראית רלוונטית מאד לקשיים של בנך. מעבר לשאלות שהעלתה סביב סגנון עיבוד המידע הקוגניטיבי (ראיית "העצים או היער") והשלכותיו על השדה החברתי, ומעבר לתהיות לגבי לקויות ממקור אורגני או פערים אינטלקטואליים בינו לבין בני גילו, הייתי מבקשת להאיר עניין נוסף. אני מכוונת לנושא זה גם מתוך הנחה שתוכלו להתמודד איתו ללא מעורבותם של אנשי מקצוע, ולראות אם יהיה שינוי. בקריאה ראשונית של פנייתך, הבחנתי שלבד מביטויי הדאגה שלך, קיימת נימה של גאווה והערכה ליכולתו של בנך להתמקד במשחק אחד, להתמיד בכך לאורך זמן, ולהקפיד על הכללים ללא פשרות. חייכתי כשקראתי את הביטוי "זה לא השתנה כבר שנים". אתה מציין שבנך גדל במשפחה בה הוריו ואחיו הגדולים מאד סבלניים כלפיו וכלפי רעיונותיו, ואני שואלת את עצמי עד כמה אתם - המבוגרים שסביבו - מכירים ביכולות ובצרכים האמיתיים של ילד קטן, במגבלות טווח הקשב שלו, ובמשאלותיו ה'ילדיות'. לתחושתי (ויתכן שאני טועה) הילד שלכם למד שהתנהגות ילדותית (דחפית, קצרת רוח ונהנתנית) אינה מזכה אותו בהתפעלות ושבחים, וסיגל לעצמו אורחות ודפוסים של מבוגר-קטן. הוא זוכה, אמנם, להתפעלות והערכה מבית, אך במחיר של צמצום המכנה המשותף עם בני גילו, ה"ילדותיים" לדבריך. אם משהו מהדברים נוגע בך או מתקבל על דעתך, תוכל גם לפעול לצמצום מגמה זו, לעידוד הילד למפגשים חברתיים ולהתנהגויות תואמות-גיל. בברכה ליאת