חרדות בגיל 2

שלום רב! הבן שלי בן 2.5 מפחד מאוד להשאר לבד בחדר בכל מצב - לא תלוי בשעת היום, לא משנה כמה אנשים ישנם עוד בבית, לא משנה אם אני מדברת איתו מהחדר השני ומנסה להרגיעו - הוא מתחיל לבכות ובדרך כלל בא אחריי לכל מקום כולל שירותים. הדבר היחיד שמונע את המצב - אם תשומת הלב שלו מוסטת למשהו אחר מעניין כגון סרטים מצויירים. על בסיס זה נוצרות בעיות נוספות: (או בעקבות הבעיות האלה נוצר המצב - אני לא יודעת). הוא עדיין יושן אצלינו בחדר - כבר מגיל שנה אנחנו חושבים להעביר אותו לישון בחדר שלו, אך הרגלי ההרדמות שלו (שאני יודעת כי אינם נכונים לפי הספר - נגיד, מישהו מאיתנו תמיד נשאר בחדר עד שהוא נרדם). היו לנו הרבה נסיונות לשנות את הרגלי ההרדמות שלו - פחות או יותר מוצלחים, אך בסופו של דבר חזרנו להתחלה מכל מיני סיבות ומצבים, - כשהוא היה חולה, למשל... הבעיה, שכרגע אני לא יודעת איך אני ארגיל אותו להרדם לבד אם הוא כל כך מפחד להשאר לבד בחדר גם במשך היום. השאלה האם זה בכלל תקין בגיל הזה? מה שכן, הוא ילד מאוד ביישן, שבעבר בכלל היה מוותר על כל דבר לילדים אחרים, אך למד עם הזמן מאת לעמוד על שלו. (בבית, כמובן, הוא מוציא את התיסכולים עלינו כולל להרביץ לי ולבעלי - התופעה שאנחנו עובדים עליה וזה באמת השתפר מאוד בזמן האחרון) תודה מראש על העזרה

שלום לנה, בגיל שנתיים וחצי, הקושי להירדם לבד עדיין נחשב נורמטיבי, והעובדה שדורי דורות של הורים כמעט בכל התרבויות מנענעים עריסה, שרים שירי ערש ומספרים סיפורים לפני השינה מדגישה את האוניברסאליות בנושא. המשיכו לעשות כל מאמץ להרדים אותו במיטתו, רצוי בחדר שלו, בנוכחותכם נוסכת הביטחון. השקעה אינטנסיבית עכשיו יכולה לחסוך לכם קשיים גדולים יותר בעתיד, ולכן המאמץ שווה. גם החרדה שלו בשעות היום תחלוף אם תפסיקי להילחם בה. נסי להתעלם מהעובדה שהוא הולך אחרייך, ולהימנע מלהגיב לכך בהסברים, נזיפות או תנחומים. זכרי שהתייחסות מיוחדת לחרדה עלולה לחזק אותה, ולהפחית את המוטיבציה של הילד לוותר עליה. כרגע בנך עדיין קטן מאד, וזמינותך הפיזית חשובה עבורו מאד. סבלנות... ליאת

היי! תודה על התשובה! יש לי עוד שאלה, אם אפשר! כמו שאמרתי, הקטן מתפרץ בבית על כל "לא" שמקבל - זה מתבטא בלהרביץ לי ולבעלי, להשתכב על הרצפה וגם לזרוק כל מה שיכול לתפוס לכל הכיוונים. מה שאסור להרביץ - אנחנו אומרים לא כל הזמן לפי איך שהומלץ - וזה עובד לאט-לאט. מה עושים עם זה שהוא זורק דברים? יותר נכון לשאול, איך לתת לו להוציא את הזעם הרגעי שפורץ מתוכו ובדרך כלל מייד חולף? אילו חלופות לתת לו במקום לזרוק דברים?