ילדי מהגרים

הי ליאת, מה שלומך? רציתי לשאול אותך אם את מכירה את התופעה של ילדים צעירים שמגיעים מארץ אחרת, ילדי גן, ושותקים במשך כמעט שנה שלמה בגן (ומדברים בבית). אני מכירה שניים כאלה ותהיתי אם מדובר בזמן שלוקח לרכוש שפה נוספת גרידא, או גם איזו טראומה קטנה או שוק מהמעבר. תהיתי אם את יודעת אם זה משהו מוכר ונורמלי, אם זה אופייני לילדים מסויימים ולאחרים פחות, ואם יש איזשהן השלכות לשתיקה המאוד ממושכת הזו.. מה דעתך? חוץ מזה- דרישה בשלומך :-) ערב רך, לילך

היי לילך, אין ספק שמעבר מארץ לארץ עלול להיחוות כמשבר, בהיותו קוטע באחת את תחושת הרציפות של הילד ומשפחתו. הילד נאלץ להמודד עם סביבה חדשה, פרצופים חדשים, מנהגים חדשים, וכמובן שפה זרה ה'מונחתת' עליו בגיל צעיר, עוד לפני שהגיע לשליטה מלאה בשפת אמו. לא כל הילדים במצב הזה שותקים למשך שנה. יש ילדים שמצליחים לתקשר די מהר, לעיתים בעזרת מחוות גוף וביטויי תקשורת לא מילוליים, ולהתערות בזמן סביר. אחרים מתקשים יותר, ועלולים לצבור גרעונות זמניים, חברתיים בעיקר. כדי להחליט מתי השתיקה היא נורמטיבית ומתי ביטוי למצוקה רגשית, יש לאבחן מקרוב, אולי בעזרת קלינאית תקשורת או פסיכולוגית, הדוברות את שפת האם של הילד. יש לי הרגשה שלא ממש עניתי לך, אבל לפחות ניסיתי. מקווה שאת עצמך בטוב. תמיד נעים לארח אותך כאן. לילה טוב גם לך ליאת

גם אני לא לגמרי בטוחה מה שאלתי, אז אולי זה בסדר שאת לא בטוחה שענית. נדמה לי ששאלתי יותר מהכיוון המחקרי ופחות על זה היישומי. שני הילדים הללו כבר גדולים למדיי ולא את שניהם אני מכירה עדיין. סתם חשבתי אם יש איזו נטייה, מזגית אולי, להגיב כך לחוית תלישות. שני הילדים היו בני פחות משנתיים כשהגיעו לכאן אבל שניהם שמעו מידה מסוימת, גם אם קטנה מאוד, של עברית בבית לפני שבאו. סתם שאלתי את עצמי אם חויה כזו עלולה להגביר נטייה שקיימת ממילא להתרחק מהחדש והלא מוכר, לא לקחת סיכונים, להתכנס, לפחד.. לא יודעת. עד כמה השתלבות טובה אחר כך מתקנת חוויות של גילאים צעירים כל כך? (אולי זו הייתה השאלה? :-) האם משהו מזה נשאר? תודה, גם על הכנסת האורחים.. לילך