גמילה ממוצץ

הילד שלי היה מחובר מגיל 0 למוצץ 24 שעות ביממה. לפני שבועיים הוא החל ללעוס את המוצצים וממש לקרוע אותם, חשבנו שזה אומר משהו בנוגע למוכנות והתחלנו תהליך של גמילה (מקבל רק כשהולך לישון). ללא המוצץ הוא מדבר הרבה יותר, משחק הרבה יותר, יותר רוקד ושמח, כמובן שקיבל חיזוקים חיוביים רבים מילוליים כגון אתה ילד גיבור וגדול והן חומריים מדבקות ומתנה בסופש. בימים האחרונים הוא אומר שהוא כבר לא גיבור ושהוא חוזר להיות ילד קטן ושהוא רוצה את המוצץ. קשה לו לשחרר את המוצץ אחרי שמתעורר ואנחנו מרגישים שאנחנו כבר מתחננים (אין טלויזיה בלי מוצץ, אתה יודע שאתה יכול ושיותר נעים לנו בלי..) מה לעשות? אמרו לנו ששלושה שבועות ראשונים הם הכי קשים ואחכ זה יהיה כבר הרגל חיים. מה הוא מנסה להגיד לנו באמירה של אני חוזר להיות ילד קטן?

שלום, נדמה לי שהוא אומר שקשה לו כרגע, ושהוא היה מעדיף להחזיר את המוצץ. אני מציעה לתקף ולשקף את הקושי ("אתה צודק, זה נורא קשה לוותר על מוצץ כשכל כך צריכים אותו. אנחנו רואים שאתה מתאמץ מאד, וגאים בך על זה"), ולהבטיח שבעוד זמן מה יהיה באמת קל יותר. בעיני, אפשר להתיר לו להשתמש במוצץ כשהוא במיטה, לפני השינה, ולנסות להגיע איתו להסכם שמחוץ למיטה הוא בלי. בגמילה, כמו בגמילה, יש גם ימים קשים... החזיקו מעמד ליאת

תודה על תשובתך המהירה. השאלה שנותרה היא מדוע לגמול? הרי הוא לא ישאר עם מוצץ עד גיל 13 בשלב מסויים הוא ירפה לבד לא? אני תוהה אם אני נכנעת כאן ללחץ סביבתי וגורמת לנזק רגשי.