מוצץ לבן שנתיים

שלום רב! אני מתנצלת מראש על האורך. לבני מלאו בשבוע שעבר שנתיים. בספטמבר השנה החל ללכת לגן, עד אז שהה עמי בבית במשך שנה ושמונה חודשים. בהתחלה אספתי אותו בצהריים, אך לאחר חודשיים, אני מצאתי עבודה ונאלצנו להשאירו בגן עד 17:30. שי הוא ילד רגיש, ביישן, מאוד נבון, מפטפט, מאוד קשור לבית, אלינו, לא אוהב רעש והמולה (ירש מני לצערי). לא היה לו קל להתרגל לגן. השאלה למעשה נוגעת למוצץ. בחודשים האחרונים, מציצת מוצץ הפכה לקיבעון אצלו. הוא מסרב להוציא את המוצץ, המילה הראשונה שהוא אומר בבוקר, זה מוצץ וכך נמשך במהלך היום, במידה ואנו מנסים להעלים את המוצץ. בגן שלו הוא היחיד עם מוצץ. יש לציין, כי רק ארבעה-חמישה ילדים צעירים ממנו שם, והרוב מבוגרים יותר, אך עדיין זה יוצר בעיה. זה מאוד מפריע לגננות. לדבריהן, הוא מסרב לאכול מחשש שלא יחזירו לו את המוצץ, הוא לא משתתף בשיעורים ופעילויות. והכי בעייתי, כשמנסים לא לתת לו, הוא נכנס להיסטריה, צורח, נשכב על הרצפה, נותן לעצמו מכות בראשו ונושך את כפות ידיו...זה מאוד מפחיד אותי ובוודאי שהגננות מתקשות להתמודד עם התנהגות כזו. סיטואציה זו מכאיבה לי מאוד. אינני מבינה אם אלה פשוט בעיות גמילה או שמא בעיה עמוקה יותר. האם זה נורמלי שהוא נושך את ידיו? והאם בכלל יש כרגע צורך מיידי לגמול או שניתן לוותר לו בינתיים? תודה רבה על התייחסותך!

שלום דינה, בנך הפעוט עבר ממצב בו הוא צמוד אלייך יום שלם, ליום לימודים ארוך, כאשר רוב שעות הערות שלו עוברות עליו בלעדייך, מחוץ לבית. אתם נפגשים אחרי שקיעת השמש, זמן קצר לפני השכבתו לישון. לאור זאת, איני רואה סיבה או דחיפות לגמילה מהמוצץ, שכרגע מסייע לו להתנחם בהיעדרך. בעיני, הדרישה להיפרד מהמוצץ לטובת "שיעורים ופעילויות" בגן, מפספסת את צרכיו האמיתיים. בברכה ליאת