הי ליאת :)

מה שלומך? עבר לו הרבה זמן מאז זמנך בפורום פסיכולוגיה קלינית ולמרות זאת, את נוכחת . אני מתחילה השבוע לעבוד באופן פרטי עם ילד רגיש מאוד, בן כמעט שנתיים, שמרבה לבכות ותמיד רוצה 'על הידיים', נראה כאילו הוא חש ברחמים עצמיים, אבל איני באמת יודעת מה הוא מרגיש, בכל מקרה, אני אמורה לספק לו את צרכיו. שאלתי היא כזאת; (אוף. אני לא מצליחה לנסח את השאלה) פשוט אומר איך אני מרגישה: אני מפחדת שהוא יתרגל לקבל את כל מה שהוא רוצה דרך בכי. וזה ירוקן אותי. אני רוצה להיות מסוגלת לתת לו. איך אוכל לעזור לו להבין מה הוא רוצה? הרבה פעמים הוא לא יודע, הוא פשוט מבולבל. מתי להציב גבול לבכי? אתן דוגמא; כשהוא עייף, הוא יכול לבכות שעות, במקום פשוט - להניח את הראש ולהרדם. תפקידי הוא אם כן להבחין מתי הוא עייף וכשאני חושבת שהוא בוכה מתוך עייפות - להניח אותו פיזית במיטה, אם זה נכון, הוא נרדם מיד. אבל יש מליון סיבות אחרות שיכולות לגרום לו לבכות ואני לא תמיד מבינה מהם. מה אוכל לעשות ליאת? כמובן שאני מבינה שאני מגיבה בצורה זאת משום שזה נוגע לי בנקודות רגישות ומאוד מאוד עמוקות. כמו שהוא היום - כך הרגשתי שנים - ולרוב לא ידעתי מה עובר עלי. אני רוצה לעזור לו ורוצה לטפל בו באהבה ומסירות שבאה יחד עם אסרטיביות. איך עושים את זה במקרה הזה?!? חג אורים שמייח ליאת גם מתגעגעת, גם שמחה שכבר פחות :) ~נילי~

היי נילי, נחמד שאת מגיעה לביקור :-) השאלות שאת שואלת דומות למדי לשאלות המנקרות במוחה של אישה הרה: איך אדע מה התינוק שלי צריך ורוצה? איך אדע מתי הבכי הוא של מצוקה ומתי של 'נדנוד'? איך אדע אם הוא רעב, עייף או כאוב? איך אוכל לזהות מה הוא מבקש ממני ברגע נתון? ועוד שאלות: האם אדע לנהוג נכון? האם אצליח להיות אמא טובה? האם אצליח להיענות לו באופן מיטבי, מבלי לחזור על הטעויות של אמא שלי? ובכלל, איך אפשר לתת חום, אהבה ותשומת לב, מבלי להפוך את הילד למפונק ותובעני? כל השאלות האלה מאד חשובות, ומאד רלוונטיות כאשר מופקד באחריותנו תינוק או פעוט קטן, תלותי וחסר אונים. מה שקורה בסופו של דבר, זה מעין ריקוד משותף, יחסי גומלין, מרחב התקיימות המאפשר גם לילד וגם לדמות המטפלת הזדמנות ללמוד מה נכון ונעים להם, ומה פחות. כאשר נוצרים מתח גדול, אי שקט או עויינות, זה בדר"כ איתות לכך שמשהו בהתכווננות היה לא מדויק ולא רגיש מספיק. כאשר ההתנהלות זורמת ומתגמלת רוב הזמן, אפשר להניח שהריקוד הזה קשוב ומותאם. את צודקת. לא תמיד נוכל לדעת בדיוק בדיוק מה קורה לילד, בעיקר בשנתיים הראשונות לחייו. ניסוי ותעייה, הרבה אהבה ורצון טוב, ונכונות להקשיב ולתקן - הם בדרך כלל הפתרונות. בהצלחה רבה ליאת