בת 7 שבוכה ומתיסרת..

שלום רב ביתי אובחנה כאסמתית בגיל 4 אך מזה למעלה משנה לא חוותה בעיית נשימה ולכן לא הסתובבה עם משאפים לשום מקום - מיותר לציין שאם היתה נדרשת למשאף - זה באחריותי היה. לפני שבועיים בחוג הגלגיליות שלה בו היא מתאמנת זו השנה השנייה חוותה התקף אסתמה - לחץ נשימתי והחלה לבכות ולחשוש לחייה ביחוד שאף אחד לא ידע מה עושים - חיפשו מאף ולא מצאו ואני לא הייתי מחוץ לחוג אלא נסעתי הביתה - בעלי הגיע בזמן לקחת אותה וראה שכמעט ונרגעה - ורק דווח לו על המקרה מאז היא חווה סיוטים- בכי כל יום - אינה יודעת מה לעשות לא מעוניינת להכנ לחוג מחד אך מאוד אוהבת את החוג אנחנו ההורים לא מלחיצים שוחחנו איתה רבות - אמרנו העיקר שתהי מאושרת אך היא מתעקשת שהיא רוצה נוכחותי בחוג . במשך 2 השיעורים האחרונים זה מה שהיה לאחר שהתעקשה ובכתה רבות והסכמת המורה נכנסתי אך איני מעוניינת עוד. מכיוון שהיא יודעת את זה - היא החלה לבכות בבית הספר - אפילו המורה התקשרה היום ליידע אותי מה עושים? הסברנו שזה לא חובה ואנחנו לא מתאכזבים אם תחליט שלא - אך כנראה שהחוג זה לא שורש הבעיה אלא החוויה הרעה שחותה בו בכל מקום אחר - אין לה בעיה להשאר - הולכת לבית הספר - ימי הולדת ונשארת לבד. מה עושים???? מה אומרים שיתןלה הרגשה אמיתית שלא חייבים את החוג ואם מתעקשת איך עוזרים לה להתגבר על הפחד - כל מה שהצעתי סירבה (שתצא לבדוק שאנימחוץ לדלת, שאני אכנס כל כמה דקות ותראה אותי, אנ נותנת היום משאף איתה + היא לוקחת לפני החוג ליתר ביטחון- מה לא ניסיתי???) תודה מראש

שלום מירב, אני חושבת שחוויה כה מפחידה, שנחוותה כמסכנת חיים, יכולה להותיר רושם עז על ילדה כה קטנה, ולעורר פחדים אמיתיים (שיש להם ממד מציאותי ומוצדק). בעיני, בעיקר בשל העובדה שמדובר באירוע טראומטי שהתרחש רק לפני שבועיים, אפשר להיענות לבקשתה של הילדה, ולהצטרף אליה לחוג לשניים שלושה מפגשים, עד שיחזרו אליה הביטחון ותחושת השליטה. אל תשכחי שלכל מקומות האחרים (בי"ס או ימי הולדת) לא נקשרו אירועים כה טראומטיים, ולכן, אפשר להבין את הפחד הגדול שמתעורר רק (ודווקא) שם. ההתעקשות שלה להמשיך להגיע אל החוג ראויה להערכה, ולדעתי רק בגלל האומץ, מגיעה לה כל התמיכה וההיענות. לאחר מס' מפגשים בהם תהיי נוכחת, וכאשר זכר האירוע יתפוגג במקצת, תתחילי לסגת בהדרגה אל מחוץ לחדר, ולהאריך את השהות שלה בלעדייך. בהצלחה והרבה בריאות ליאת

בנוסף לכל הפחדים הגיע אתמול מביס בוכה - לדברי המדריכות של הצהרון - בכי לא רגיל ולא אופייני לה בכלל כי ילד אחד קטן ממנה אמר שיביא אח גדול שירביץ לה... היא נכנסה ללחץ - שוב בכי לתוך הלילה והבוקר יצאתי לבי"ס לבקשתה לשוחח עם המורה שזה לא יקרה - לא עזר שאמרנו בבית שהילד התבלבל וזה לא יקרה ושיש ילדים שאומרים כל מיני דברים כדי להפחיד שוחחתי עם המורה אמרה לה בשיחה שהנושא יטופל והיא תשאר לילדה בהפסקה היא נכנסה לכיתה אחרי הכל עם פנים עצובות ומתח בגופה - רואים את זה השאלה שלי - מה? מה עושים? כאילו דבר רודף דבר - ואולי יש קשר - היא לא ילדה עם ביטחון שקרוב לקרקע כמו במקרים שאני מספרת עליהם - ילדה חברותי חייכנית ונבונה. האם תשומת הלב הזו שאנו נותנים כעת למקרים יוצרת מצבים שהיא דורשת עוד תשומת לב? איך מבחינים בין פחד ומצוקה אמיתית - שזה יתכן לבין זה שהיא כעת אולי מחפשת תשומת לב - ולא במודע המצב רוח והתגובות שלה בהתאם. מחד - אם אתעלם - לא טוב ואם אתיחס יותר מידי - אולי גם זה לא בריא מה דעתך?? תודה מראש נקווה לטוב...