מתבגר

שלום רב בקשר לבני בן 21 סטודנט מצליח נפרד מחברתו לאחרונה היה לו קשה בתחילה אך לאט לאט התגבר הראשונה שקיים איתה יחסי מין מרגיש כרגע מדוכדך ומאלץ את עצמו להיות עם חברים ואומר שבעצם לא טוב לא ושזה לא קשור לחברה שנפרדה ממנו כי השלים עם זה, ואומר שמרגיש קצת חסר ביטחון שהוא לא דומיננטי בחברה כמו בעבר האם יתכן שזה נובע מזה שכרגע אינו מקיים יחסי מין הוא יודע שעבר מעין אובדן איך עלי לחזקו או לעודדו תודה על התשובה

ורד יקרה, פרידה מבת זוג הנה חוויה לא פשוטה, שיכולה לפגוע בדימוי העצמי ובביטחון שלנו. למרות זאת, פרידות הן חלק מהניסיון, מהתמודדות ומהלמידה בחיינו. אנו ההורים לא יכולים לעטוף את ילדינו מבלי שיחוו - כעס, תסכול ופרידה. עם כל הכאב שאת מרגישה, אין "נשיקת קסם" של אמא שתסיר את הכאב. תהי שם בעבורו, הציעי לו אוזן קשבת, אך תני לו להתמודד עם הפרידה. נראה לי שבנקוף הזמן בטחונו ישוב, והוא יהיה פנוי לקשר נוסף. חשוב לציין, שאם עוברת תקופה, ובנך אינו שב לאיתנו, ניתן להציע לו עזרה מקצועית. לימים טובים ומאושרים. שירלי

תודה על התשובה עלי לציין שמה שהוא חש שרע לו מסביב לא קשור לפרידה של החברה מאז הפרידה עברו 3 חודשים הוא ואני מודעים מה קורה אחרי פרידה. הוא לומד עם סטודנטים שגדולים מגילו אוהב להיות בשמחה וכעת מרגיש שעבר שינוי כאילו מכריח את עצמו לדבר ומרגיז אותו שהוא בקושי מוצא ענין על מה לדבר עם החברים האם להמשיך להתאמץ לדבר לקבל את עצמו כמושהוא או שהוא בעצם מכחיש שזה בגלל החברה תודה את די מעודדת אותי אבל אני צריכה דרך מה לאמר לו כי הוא די משתף אותי ושוב תודה על ההדרכה

שלום ורד, השאלה שלך חשובה - כיצד נדע אם המצוקה והדיכאון הם "רק" תגובה לאירוע חולף, או שיש להם מרכיב יותר כרוני או 'עצמאי', ללא תלות באירועים חיצוניים כלשהם. זאת שאלה חשובה, כי היא גוזרת שני סוגים שונים של התערבויות מסייעות. כמי שחיה שנים רבות עם הילד שלך, את ודאי מכירה אותו, ויודעת לומר האם בעבר, לפני הפרידה מהחברה (ואולי אפילו קודם), הוא הצליח ליהנות מחייו, לפגוש חברים, להתעניין במתרחש סביבו, להיות מקובל בקרב בני גילו, לחוש בטוח בקבוצה החברתית שלו ובקרב בני משפחתו, לאכול ולישון טוב, ולשמור על מצב רוח חיובי רוב הזמן. אם התשובה לכל אלה היא חיובית בדר"כ, אפשר להניח שמה שהוא חווה כרגע 'צבוע' בצבעים הקודרים של הפרידה, ויחלוף עם הזמן, כמו ששירלי כתבה לך. אם, לעומת זאת, היו גם קודם לכן ניצנים של דכדוך, חוסר ביטחון וקשיים חברתיים, יתכן שהפרידה 'הדליקה' אצל בנך פוטנציאל רדום כלשהו של דיכאון או מצוקה, ואז כדאי מאד לפנות לעזרה מקצועית. הבנתי מדברייך שבנך הוא עתודאי (ואולי רק סטודנט רגיל אך צעיר). בכל מקרה, חשוב לדעת שלימודים באוניברסיטה הם עניין תובעני ביותר, ויש לא מעט סטודנטים צעירים (במיוחד הפרפקציוניסטים שבהם, אם כי לא רק) שהעומס העצום נותן בהם אותותיו. אני מציינת בהקשר זה את שירותי הייעוץ לסטודנט, המספקים טיפולים פסיכולוגיים במחיר מוזל מאד. לדעתי, זה פיתרון נהדר עבור בנך, שכרגע מתמודד עם רמות מצוקה גבוהות. תוכלי להביע אמפתיה והבנה לתחושותיו, להישאר זמינה וקשובה עבורו, ולהציע לו (אם מתאים לך) סיוע כספי למימון הטיפול. בהצלחה ליאת