גילויי אלימות בגן

שלום רב, ראשית אגיד לך שקראתי כל מיני הודעות בפורום והתרשמתי ממך ומהגישה שלך לטובה. את מאוד נעימה ומסבירה את עמדתך ואת המצב וזה נעים לקרוא. כל הכבוד!! אני גננת בגן של 10 ילדים ויש לי בגן ילד בן שנה ו-3 חודשים (הוא בין הגדולים בגן). הוא ילד מקסים ומתוק, מאוד מאוד חכם. אוהב מאוד מגע (לעיתים מגע חזק ולכן חשבתי גם על בעיה בוויסות חושי), במהלך היום הוא פתאום בא אלינו ומחבק אותנו, מניח את הראש והוא עושה זאת גם לילדים האחרים. עם הילדים האחרים זה היה קצת שונה - הם לא תמיד אוהבים את עניין החיבוקים ממנו, זה לא נעים להם כי הרבה פעמים הוא בעצם רוכן עליהם (רוב הילדים עדיין זוחלים והוא הולך ונשכב עליהם ומניח את ראשו עליהם). גם אם הילד מתחיל לבכות, הוא ממשיך בשלו. לפני שבוע המצב החמיר והוא התחיל עם גילויי אלימות לא קלים כלפי הילדים האחרים. האלימות מופנית בעיקר כלפי ילדה קטנה שלנו בגן, אבל לא רק! הילדה יושבת והוא הולך אליה ומכה בה בגב או בראש ללא קשר לזה שקרה משהו או לא לפני כן. אתמול הילדה ישבה והורידה את עצמה לכיוון זחילה - הילד התקרב אליה הרים את גופה מעט ודחף אותה שוב לכיוון הרצפה. היא קיבלה מכה בראש והוא המשיך לתת לה מכות בגב. אחר כך הוא נתן "בוקס" לילדה אחרת. דבר נוסף שארצה לספר לך זה שכשאנחנו בחצר הוא עולה על צעצוע של סוס ומתנדנד המון ובחוזקה. השבוע הוא עשה זאת והתחיל להירדם תוך כדי שהוא עדיין מתנדנד. מעבר לזה הוא ילד מקסים עם חיוך כובש ואנחנו ממש אוהבות אותו ומעניקות לו חום. הוא מבין הוראות ומבצע אותן וכו'. אני הדרכתי את הסייעות שעובדות איתי שברגע של גילוי אלימות אנו מרחיקות אותו מהסיטואציה בלי לומר לו כלום, מושיבות אותו על כיסא לדקה ופונות לילד שנפגע ומחבקות אותו. הוא היה בוכה בכיסא ואחרי דקה הייתי אומרת לו באסרטיביות שאני לא מרשה להרביץ, ואם הוא ירביץ שוב הוא יחזור לכיסא (ממש ני משפטים ולא הרצאה שלמה) ואז הייתי נותנת לו להמשיך לשחק. האמת היא שהתחלנו בזה רק אתמול אבל אני רוצה להתייעץ איתך אם זו באמת הגישה. אני ממש רוצה לעזור לו כי הילדים כבר מתחילים לפחד ממנו ובוכים כשהוא רק נוגע בהם ואני מאוד מפחדת שמשהו מסוכן יקרה להם). אני גם רוצה לדבר עם אמא שלו בתחילת השבוע - אשמח אם תוכלי לכוון אותי בשיחה איתה כדי לעשות את זה ברגישות. דבר אחרון - ניסיתי לחשוב מדוע זה התחיל דווקא בשבוע שעבר וחשבתי שאולי זה קשור לכך שאבא שלו נסע לחו"ל בשבוע שעבר והוא יראה אותו רק בתחילת שבוע הבא כי בנוסף לחו"ל, אימא שלו ואחותו נוסעות לסופ"ש והאבא יצטרף אליהם (הילד יישאר עם הסבא והסבתא). אשמח מאוד לעזרה והכוונה ממך, שבת שלום, שני

שלום שני, בחרת לך מקצוע לא קל בכלל, ובתוכו, את קבוצת הגיל המאד מאד יצרית :-)) ילדים קטנים, בעצם תינוקות, בגיל בו אנו דנים, מתקשים מאד לווסת בצורה טובה את הדחפים, התסכולים והרגשות שלהם בכלל, ואת אלה התוקפניים בפרט. בעיני, קשה לדבר בגיל הזה במונחים של 'אלימות', ואולי מתאים יותר לדבר על תוקפנות או קשיי ויסות. בעיני, התגובה שהצעת מאד נכונה, ומלמדת את הילד בצורה עניינית ופשוטה שהתנהגות פוגענית מהסוג שתארת תגרור אחריה הרחקה וסנקציה לא נעימה. חשוב לציין בהקשר זה, שרצוי מאד שלא לקרוא לזה 'עונש', כדי לא לדחוק אותו לנישה של הילד הרע או הבעייתי. אם אתן מכירות בטמפרמנט הסוער של הילד, אפשר לנסות למנוע מראש את הפגיעה בילדים בדרך של סובלימציה ועידון: תנו לו שפע הזדמנויות לפרוק את המתח והצורך במגע בדרכים לגיטימיות (גלגולים על השטיח, ריצה, תיפוף חזק על סיר מתכת, ריקוד סוער, וכד'). בעניין השיחה עם האם, הייתי עושה הכל כדי להימנע מ'להתלונן' על הילד, ומתמקדת בשאלה לגבי וויסות חושי. תוכלי לומר שאת מזהה אצלו מזג סוער, גם אם חינני, ומציעה לבדוק עם מרפאה בעיסוק אם קיימת בעיה בוויסות. הסבירי שאת רואה אצלו צורך תכוף במגע חזק, שעלול להיות לעיתים עוצמתי ומפתיע, ושחשוב לעזור לו *לפני* שהנטייה הזו תגרום לילדים אחרים להתרחק. אשמח לשמוע איך היה. בהצלחה ליאת