טראומה לבת של אם חולת סרטן

יש לי שאלה – כשהבת הקטנה שלי היתה בת 4 (לפני 6 שנים) חליתי בסרטן, עברתי כימותרפיה והקרנות , והיום הכל בסדר. במהלך הכימו, כשהייתי עם קרחת, היא קיבלה את זה בצחוק שהיה אופייני לילדים – צחקה לי על הקרחת ואפילו התגאתה והראתה אותה למי שרק רצה לראות או לשמוע. לאחר 3 שנים בערך החלה לשאול על המוות ועל המחלה ואז לקחתי אותה לפסיכולוגית ילדים אצלה טופלה במשך שנה וחצי. במקביל ערכתי לה איבחון של בעיית קשב וריכוז והתשובות לא היו חד משמעיות, ריטלין עזר במקצת רק להקשבה בכיתה, היות שהמורה אמרה שנה שעברה שהיא תזזיתית במקצת. הבת שלי מאוד חכמה ומאוד יפה (וזו לא אמירה של אמא – אלא מוכחת). כאם אני יכולה להעיד שיש לה ביטחון עצמי גבוה (כשאנחנו בין אנשים בוגרים, או ילדים שאינה מכירה – היא מדברת חופשי בלי עכבות) אבל יש לה הערכה עצמית נמוכה (כשהיא בין חבריה לכיתה, היא נכנסת ללחץ ומדברת נון סטופ ולא לעניין והם מכנים את זה "חופרת".) בנוסף, אני יכולה לאמת כי לדעתי יש לה בעיה בכישורי חברה. כך שנוצרת לה בעיה חברתית. לא מזמן היא החלה להתנדב בלטפל בחיות והמדריכה שם (תראפיסטית במקצועה) אמרה לי מספר משפטים מאוד קשים לשמיעה – ששאר הילדים המתנדבים לא רוצים לעבוד בצמוד אליה, שהיא תזזיתית מאוד, שהיא כל 10 דקות רוצה לעבור ממקום אחד למישנהו, שהיא לא מקבלת הוראות, שנראה לה שיש לילדה בעיה של אישיות גבולית, שהיא זקוקה להמון תשומת לב, שהיא צריכה להיות במרכז ולקבל המון חיזוקים כל הזמן, שהיא לא מראה בכלל את היכולות האינטלקטואליות שלה, אלא להיפך, שייתכן שהטראומה שעברה כילדה (איתי) משפיע על תקופה זו, והיות והיא לפני תקופת ההתבגרות חשוב לטפל בזה ומהר. ושוב, אני כאם אומרת – נכון שיש בעיה חברתית, נכון שהיא מבקשת תשומת לב מוגדלת, נכון שהיא רוצה להיות במרכז – השאלה אם זה באמת מהווה בעיה שצריכה להדליק לי נורה אדומה מאוד, ומה הכוונה ב"אישיות גבולית", ואם כל מה שאומרת המדריכה נכון - מה עליי לעשות, למי עליי לפנות? מה דעתכם?

שלום רב, אני שמחה לקרוא שהחלמת, ושאת יכולה לדבר על תקופת המחלה שלך בלשון עבר. יופי. אם תדפדפי בפורום שלנו, תוכלי בוודאי לראות שיש לא מעט פניות דומות, שעניינן קשיים חברתיים, אצל ילדים לאימהות בריאות לגמרי! אני מדגישה זאת, כי לטעמי התמודדת עם מספיק צרות משל עצמך, ואין כל צורך שתקחי על עצמך גם את המשא המיותר הזה, שבכלל לא בטוח שהוא קשור אליך ולמחלתך. אם את חושדת שיש כאן בעיה של כישורים חברתיים, טפלי בזה בעזרת איש מקצוע מיומן ואחראי, אשר - בין השאר - יודע שלא נותנים אבחנה של הפרעת אישיות לילדה בת 10, כי האישיות ממשיכה להשתנות ולהתפתח, ומתעצבת באופן סופי רק לקראת גיל 17-18. אני ממליצה לך לפנות למרפאה הציבורית במקום מגורייך ("מרפאת בריאות הנפש לילדים ונוער"), כי שם יש סיכוי למצוא, מלבד טיפול פרטני וחינמי לבתך, גם טיפול קבוצתי המכוון לרכישה ותרגול של מיומנויות חברתיות. בהצלחה והרבה בריאות ליאת