פחדים

שלום רב!  בתי המקסימה בת 5 ילדה מדהימה ונבונה אך יש לה פחדים שאני לא לידה כבר הרבה זמן זה מתבטא בזה שהיא לא רואה אותי לרגע ונכנסת להיסטריה וצרחות ובהלה זה מגיע למצב שאני אפילו צריכה להגיד לה שאני נכנסת לשירותים והיא עומדת מאחורי הדלת וכל רגע שואלת אמא את פה? כל חצי דקה. בגן בכלל כל בוקר זה ממש בכי לא לתאר אפילו כשאני עוזבת אותה. אני כבר לא מסוגלת יותר אני לא מבינה מה קורה לה ניסיתי לדבר איתה ואין הסבר(לא השארתי אותה לבד אף פעם) אציין שבחצי שנה האחרונה נפטר סבא שהיא מאוד היתה קשורה אליו ולפני חודש נפטר הסבא השני (שניהם סבא רבא)שהיה גר בחו"ל אבל ראתה אותו פה תקופה . ביום שישי האחרון היא ציירה לי ציור שבדף למעלה בקו יש הרבה עננים מתחת יורד הרבה גשם ופרח באמצע למטה. בצד ימין למעלה מעל העננים היא ציירה 3 אנשים והיא אמרה לי שזה אלוקים וסבא א' וסבא ב' ןנקבה בשמות. אנא עיזרי לי למצוא תשובה ולעזור לילדה המדהימה שלי שאני הכי אוהבת.

שלום שרון, צר לי על האובדנים התכופים שחוויתם. זה באמת קצת יותר מדי, בטח כשמדובר בילדה קטנה בת חמש, הנמצאת בגיל בו חרדת הפציעה והמוות נמצאת בשיאה. הציור שלה מעיד על כך שהתכנים ממשיכים להעסיק אותה, ולכן חשוב מאד למצוא דרך לשוחח עמה על מותם של הסבים, ועל המוות בכלל, כדי לאפשר לה לעבד את חוויית האובדן אך גם כדי להירגע מהפחד הבלתי רציונלי (אך טבעי ומובן) מלאבד גם אותך. תוכלי להתייעץ עם הגננת או עם פסיכולוגית הגן, אך במקביל, לפעול בבית להצפת הנושא באופן מבוקר. אישית, אני מעדיפה להימנע מדיבור על עלייה לשמיים או לגן עדן, כי יש ילדים שמפתחים פחדים סביב רעיונות כאלה. בגלל מאפייני חשיבה קונקרטיים, הם עלולים לחשוב ולהרגיש שהמתים ממשיכים להסתכל עליהם מלמעלה. בעיני, עדיף לומר בפשטות כי המתים, שאינם מרגישים דבר, נקברים בבית הקברות, שהוא מקום מטופח ויפה בו אפשר לבקר מדי פעם. אפשר להדגיש כי הסבים היו אנשים זקנים מאד, וכי 'אנחנו עושים הכל כדי להישאר בריאים ושמחים עוד הרבה הרבה שנים'. רצוי לא 'להפציץ' במידע רב מדי, ולהישאר ענייניים וקצרים, בהתאם למה שהילדה שואלת. אני רוצה להאמין שעם היענות טובה למה שעובר עליה כרגע, הפחד וההיצמדות אלייך יירגעו בהדרגה, ותחזרו לשגרה של נחת ובריאות. שלא תדעו עוד צער ליאת