ילדה בת 10 שקרים וגניבות

שלום רב, אני כבר לא יודעת מה לעשות: בתי בת ה-10 נוהגת לשקר לעתים קרובות. בגיל 5-6 גם היתה "סוחבת" דברים בסופר מהמדף, אבל זה נפסק כשגדלה. כיום אני מדי פעם תופסת אצלה במגירות תכשיטים שלוקחת מקופסת התכשיטים שלי, או שרשרת שגנבה מאחותה והחביאה מתוך קנאה. בכל פעם היא מביעה חרטה, התנצלות, מבטיחה, ובכל פעם זה חוזר על עצמו. היא ילדה מאד חכמה, ויודעת היטב מה מותר ומה אסור. לאחרונה התחלתי לשלוח אותה לחנות לבד לקנות לי דברים, ושיבחתי אותה בכל פעם שעמדה בפיתוי ולא עשתה בכסף שימוש לרעה. אתמול היא נכשלה וקנתה שוקולד, הסתירה זאת, שיקרה כשעליתי על זה ושאלתי אותה, ואחרי שאמרתי לה שאני יודעת הכל, היא אף האשימה את אחותה הקטנה בת 8 שיזמה את ה"מעילה" (ברור לי שזה לא נכון). איך להתמודד עם זה? איזה עונש אפשר לתת (בעיקר על ההעללה על אחותה, שבעיני חמור יותר)?

שלום ש', גניבות ושקרים הם עניין חמור, אך שכיח למדי אצל ילדים, ומופיע בדרגות חומרה משתנות, בדר"כ על רקע של קושי רגשי. מבעד למילים שלך, אפשר לשמוע את המצוקה הגדולה של בתך - צורך עצום בתשומת לב, צורך בהקשבה והתייחסות ממך, וקנאה צורבת באחותה. אני מבינה את הדאגה שלך סביב הגניבות, אך 'מזמינה' אותך לדאוג לא פחות לחוויה של ילדתך הקטנה, שמוכנה להסתכן בנזיפות ועונשים ובלבד שיהיה לה משהו ממך (תכשיט, ממתק), גם אם לקחה אותו בגניבה. אם תחשבי על המשמעות של הסימפטום הזה, אולי משהו בך יתרכך כלפיה. אני מאמינה שהגניבה ממך (אם אכן אפשר לקרוא לזה ככה) משקפת תחושה של בור גדול אותו היא מנסה למלא בדרכה. לכן, התגובה צריכה להיות - לתפיסתי - חינוכית וחד משמעית מצד אחד ("גניבה זה משהו שלא אוכל להרשות. בכל פעם שאראה אצלך משהו שאינו שייך לך, תצטרכי להחזירו לבעליו ולהתנצל. במקרה של גניבת כסף, תצטרכי להחזיר זאת מדמי הכיס שלך"), ומצד שני מכוונת מאד לחוויה העכשווית שלה, של נזקקות וצורך עצום בתשומת הלב שלך ובאהבתך. אני מציעה להימנע מלבלוש אחריה ו'לחכות לה בסיבוב', ולהפנות את האנרגיה למילוי ה'בור' בחוויה חדשה וטובה. אם את מרגישה שאת מתקשה לעשות זאת בכוחות עצמך, פני להדרכת הורים. בברכה ליאת