הקשר שבין מעברים בחיי הילד לחולי פתאומי, והתמודדות

ליאת מנדלבאום היקרה שלום, ראשית כל, האם ניתן לפנות אלייך ישירות, גם לצורך בדיקת האפשרות לקבלת ייעוץ בלתי אמצעי? אני פונה בנוגע לילדה בת 5.5 אשר באופן פתאומי ביותר איבדה את ראייתה. כעת, במהלך אשפוז ולקיחת סטררואידים במינון גבוה ביותר ראייתה חזרה באופן חלקי. נעשה ברור מקיף לגבי סיבת המחלה, וכרגע הנושא נמצא בבירור- אין עדיין דיאגנוזה סופית ובכל מקרה מדובר בתופעה נדירה מאוד. הפרוגנזה טובה. אם כי דרך ארוכה ארוכה לפנינו, לדברי הרופאים. שאלותיי הן: הילדה התמודדה בחודשיים האחרונים עם מעברים - מעבר מהגן לבית הספר, מעבר מעיר למושב וכו'. יש רופאים קונבנציונאלים, עם מעוף לקשר הגופני-הנפשי העמוק, הסבורים שחוסר הרצון להתמודד עם המעבר היה יכול ליצור מצב שכזה. מה דעתך מנקודת מבטך כפסיכולוגית ומתוך ניסיונך? הילדה הראתה התנגדות רבה לעלות לכיתה א'. היא אף נהגה לארוז את הבובות בתיק לבית הספר מדי בוקר. הבנתי שהמעבר מגן לבית הספר הוא לא פשוט בכל מקרה (גם כאשר הילד עבר כבר את גיל 6, ולא כמו במקרה של הילדה), כיצד יודעים מתי נכון לא ללחוץ על המעבר ולהשאיר את הילד שנה נוספת בגן? האם בשלב זה יהיה נכון להחזיר את הילדה לגן? האם זה אפשרי מבחינת המערכת אם הילדה כבר התחילה כיתה א'? האם זה נכון מבחינת ראיית הילד את עצמו - לא יראה בזה כישלון שלו עצמו? ולסיום, בני המשפחה הבוגרים 'העוטפים' את הילדה (כולל אני, כמובן) שרויים בעצמם בטראומה מכל מה שקרה בתקופה האחרונה - הילדה עברה בדיקות רבות, היא היתה במצב של העדר ראייה מלא יותר מיום (וביקשה לראות, והמבוגרים היו חסרי אונים וכואבים), היא עדיין עוברת בדיקות רבות ומתמודדת עם תופעות לוואי קשות של הסטרואידים במגה דוז. איך אפשר להקל עליה בתקופה זו? אני מתנצלת על עומס השאלות (הקודחות במוחי). חג שמח ולילה טוב, לין

שלום לין, צר לי לשמוע על ההתמודדות המבהילה עמה הייתם צריכים להיפגש. אין לי ספק שזה הטיל מעמסה רגשית כבדה על כתפיכם. בהיסטוריה הפסיכיאטרית מכירים היטב מצבים של אובדנים תפקודיים על רקע פסיכולוגי, ומקרים דומים (של עיוורון ללא הסבר אורגני) כבר נרשמו ותועדו. מאחר ואיני מכירה את הרקע הפרטי שלכם לא אוכל, כמובן לחוות דעה בנושא, מלבד האמירה שדברים כאלה ייתכנו. אני מבינה שבתך עלתה לכיתה א' בגיל צעיר, יחסית, מה שגרם (אולי) להצפה רגשית עזה. אני אישית מכירה מקרים בהם ילד הוחזר מביה"ס לגן, ותמיד מדובר היה במקרים חריגים מאד, לאחר שנשקלו בכובד ראש כל ההשלכות האפשריות. אני חושבת שהחלטה מסוג זה חייבת להיעשות בעצה אחת עם גורמים המכירים את המקרה לעומק, המכירים את הרקע המשפחתי והאישי של הילדה, ואשר יוכלו להביא בחשבון את היתרונות והחסרונות של כל החלטה. לטעמי, יש הצדקה לפנייה לעזרתו של איש מקצוע מיומן (מטפל משפחתי?), שיוכל לתת מענה רחב לצרכים של המשפחה כולה, שאכן מתמודדת עם משבר בעל אופי מתמשך. אל תסתפקו בעצה דרך האינטרנט, וגייסו עזרה ממשית. זה שווה את ההשקעה והמאמץ. מאחלת לכם בריאות והתאוששות מהירה ליאת