ביישנות או חוסר ביטחון???

אני אמא לבן אשר בחודש הבא ימלאו לו 4 שנים, ולבן אשר בעוד חודשיים יהיה בן שנתיים. השאלה היא לגבי בני הבכור, אשר בעוד חודש יחגוג יומם הולדת 4. מדובר בילד מאוד מאוד מאוד אינטיליגנטי. ממצד אחד, יש לו חברים בגן, עימם אוהב ונהנה לשחק, בערך 2 חברים טובים מאוד עימם מרבה לשחק. נאמר לי כי מבלה בגן גם עם ילדים אחרים, אך בעיקר עם 2 ילדים מסויימים. מדובר בשני ילדים שעברו עימו יחד בין הכיתות השונות של הגן הזה. כשאני שואלת, הוא אומר את שמותיהם של ילדים אחרים בגן, עם מי משחק ועם מי לא, אך כאמור משחק בעיקר עם ילד או שניים.בבית, הוא מחד, משחק עם אחיו הקטן (יחסו אליו אמביוולנטי, לעיתים ממש מחבק ומנשק אותו ולעיתים מכה אותו), משחק עימנו, צוחק ומשתובב. הוא בעל יכולת ריכוז מדהימה, מגיל קטן מאוד, כבר בגיל שנה וחצי עשה פאזלים לבד, הוא מסוגל למצוא לעצמו תעסוקה ולהיות מרוכז בה אפילו שעה שלימה, כשכל המתרחש סביבו לא מוציא אותו מריכוז. יכול "לשכוח לאכול" כשמרוכז במטלה שהציב לעצמו. הבעיה: כשאנו מגיעים למשל לקרוב משפחה אצלו אנו מבקרים פעמיים בשנה, הוא יכול להיצמד אלי או אל אביו ולהסתיר את פניו למשך חצי שעה שלימה וא]פילו יותר, אך "שנפתח" אט אט. כשאנו נכנסים למעלית, אם יש אנשים זרים במעלית, הוא יכול להפנות את פניו אל פנית המעלית, עם הגב לקהל, עד שיוצאים מהמעלית. אני מאוד מוטרדת מהתנהגות זו. האם זו "ביישנות מופרזת"?? האם זה "חוסר ביטחון"?? מה לעשות??.! אסור בשום אופן, מבחינתי, שהדבר יימשך. ככל שיגדל יהיה לו קשה יותר , יפסיד חוויות וכולי. אני חוששת מאוד שזה יימשך אם לא נגרום להתנהגות זו להשתנות. אנא עיזרו לי בעיצותיכם. תודה רבה!! + הוספת תגובה

גם אני חוויתי התנהגות כזאת עם בני. מה שאני עשיתי זה לתת לו להביע את רגשותיו ולא לבטל אותם. לחבק ולתת לו הגנה כשמבקש (נצמד אלייך..) ולא לשפוט אותו או לדחוף יתר על המידה . אפשר להציע: "רוצה שנלך יחד לראות את המקום? להגיד שלום לדודה וכו' אבל לא לאלץ אם לא רוצה. הוא יראה איך אתם מתנהגים עם הסובבים אתכם ובסביבה חדשה ולאט לאט ילמד ויחקה אתכם. ואם תמיד ידע שיקבל ממך חיבוק וחיזוק כשהוא צריך (עם דגש על הוא) הוא יקבל בטחון לנסות להתרחק ממך ולחוות דברים חדשים כי את תמיד שם בשבילו, מציעה לו חיבוק. אצלי זה עזר. היום בן 5 וחצי ומי שמכיר אותו מינקות ממש מרגיש את השינוי בו. הוא נפתח וקיבל ביטחון להתנהל בחוץ. בהצלחה

שלום רב, ביישנות כתכונת אישיות נוטה ללוות בני אדם במידה זו או אחרת כל חייהם, גם אם הדבר אינו מוצא חן בעיני סביבתם. ילדים צעירים ורגישים יכולים להפגין מדי פעם התנהגות ביישנית, בעיקר במקומות חדשים או במפגשים חברתיים המציבים אותם (את הילדים) במוקד תשומת הלב באופן מלחיץ. גם מפגש עם אנשים זרים (כמו במעלית) יכול להביך ילדים מסוימים, שמתקשים להתמודד עם הסיטואציה המוזרה בה אנשים עומדים זה מול זה ללא אומר. כאשר את אומרת "אסור בשום אופן, מבחינתי, שהדבר יימשך", את למעשה מכריזה על מאבק ביניכם, שעלול להחריף את ההתנהגות ממנה את כה רוצה להיפטר. כאשר את נלחמת בזה, שופטת אותו על כך, או אפילו מרחמת עליו בשל ביישנותו - את למעשה נותנת לביישנות הרבה נפח, שמה אותה במוקד תשומת הלב שלך, ומתגמלת אותה בבלי דעת. אני ממליצה מאד להניח לנושא, ולהתעלם לחלוטין מכל ההתנהגויות של הסתרת הפנים. כאשר הוא טומן את ראשו בחיקך, המשיכי בשיחה כאילו כלום, לטפי את ראשו, ואל תעירי על כך דבר, לא לו ולא לאחרים. גם כשהוא מפנה את גבו לציבור האנשים במעלית, אל תאמרי דבר. אני מאמינה שזה יחלוף מעצמו כשההתנגדות שלך תתמתן. בברכה ליאת