לנועם וליאת!

שלום! רק היום יצא לי לקרוא את שכתבתן(בקשר לביתי בת ה-13 שעם שתי חברות טובות בלבד)מאד עודד אותי מה שנועם כתבה וכנראה שבאמת לי מציק שביתי אינה יוצרת עוד חברויות,(בעיקר כשאני רואה שאחותה מלאה בחברים)אבל האמת היא שכנראה זה מתוך בחירה כמו שנועם כתבה, כ הבנתי שהיא מאד אהובה בכיתה,והיא גם לא מרגישה בודדה(כמו שאני חושבת)אז אולי באמת אני רק מציקה מתוך דאגה ולכן אחליט לרדת מכל הענין ולתת לה קרדיט יותר על מה שיש לה נכון להיום,אך מה שעוד מטריד אותי שבעלי חושב כמוני אז שננו טועים?

שלום מירב, יופי שחזרת להגיב. נעים שיש הידברות, ולא רק שאלה-תשובה. הגיוני שגם את וגם בעלך רואים את הדברים באופן דומה. אחרי הכל, שניכם אוהבים את ילדתכם ורוצים בשבילה רק טוב. אלא שלפעמים, דברים שרואים מכאן לא רואים משם, ומה שנראה מהבית כמו בדידות או מסכנות, אינו נחווה ונראה כך מזווית ראייה אחרת. כמו שכתבתי לך שם, יכול להיות שלא יזיק לה עידוד, השאלה היא איך לעשות זאת מבלי לפגוע או לנדנד. אני מציעה לרדת מזה קצת, ולהתמקד בחיזוק התפיסות שלה ביחס לעצמה וביצירת תנאים 'מזמינים' לאירוח, ליציאה ולמעורבות חברתית. בהצלחה ליאת