משיכת זמן בהיתארגנות בוקר לפעוטון- היתפרצויות זעם

שלום רב, יש לי 2 שאלות -בני בן 2 ו4 חודשים הולך לפעוטון מגיל 10 חודשים בזמן האחרון הוא מחליט בבוקר שלא רוצה ללכת למרות שלרוב הוא נפרד ממני בקלות-יש לנו משפט משותף אמא הולכת ואמא חוזרת- הוא בורח לא רוצה להיתלבש בדרך לאוטו אני צריכה לסכוב אותו כי הוא פשוט מתישב בחוץ ולא קםמצב אבסורדי עוד יותר כש אני באה לאסוף אותו מהפעוטון הוא לא רוצה לעזוב אלא מבקש לשחק עוד איך לעשות היתארגנות בבוקר לפחות מתישה? שאלה נוספת היא לגבי גבולות- אם יש משו שאני לא מרשה בבית או שלא עשו כפי שהוא רוצה הוא מרביץ לפעמים מנסה לנשוך או פשוט מתעצבן ובורך לחדר אחר איך אנחנו אמורים להגיב? במקרה של אלימות -אני אומרת לו מותר לכעוס אסור להרביץ- בו תיכנס להירגע לחדר שלך- פה הבעיה שהוא צוחק ויוצא מהחדר פשוט בורח וצוחק ואז אני בחזרה מחניסה אותו לחדר ומושיבה - מאוד מתיש לא יודעת אם זה מועיל? תודה רבה אירנה

שלום אירנה, מה שאת מתארת, כולל קשיי הבוקר, קשור באמת לנושא הגבולות, וליכולתך להכתיב את הכללים בבית. בנך נמצא בעיצומה של תקופת המאבק לעצמאות, המכונה גם "גיל שנתיים האיום" או "גיל ההתבגרות הראשון". הוא מאתגר את הגבולות, רוצה לעשות הכל בדרכו, ויחד עם זאת, מכיר במגבלותיו, תלוי בך, ומתוסכל מזה עד מאד. התסכול הזה הוא שמוליד את התקפי הזעם המפורסמים, המתישים את הפעוט ואת הוריו גם יחד. לצד הידיעה כי המאבק לעצמאות חשוב וטבעי, עלינו לזכור גם את חשיבותם של הגבולות, הנקבעים ונאכפים ע"י ההורה. כמו שאולי כבר קראת כאן בפורום, אין לאפשר לילד להכות את הוריו בשום גיל, ואין לאפשר זאת בשום אופן. במקרים של התנהגות אלימה, עליך לפעול מיידית מבלי לוותר. אם אינך מצליחה להרחיקו, הרחיקי את עצמך: כנסי למקלחת, לחדר השינה או לחדר אחר כלשהו, והסבירי לו שאינך מוכנה לשהות במחיצתו כשהוא אלים. אם את חוששת להתרחק פיזית, התרחקי 'מנטלית', כך שירגיש שהוא מפסיד אותך ואת הכייף איתך לזמן מה, לא ארוך מדי אך משמעותי כדי שיבין את המסר. אני מזמינה אותך לדפדף בין דפי הפורום שלנו ולקרוא עוד על הצבת גבולות נאותה. בהצלחה ליאת