הסתגלות לגן בפעם הראשונה

שלום רב, השנה הכנסתי את בני בן השנתיים ותשעה חודשים לראשונה לגן (גן עיריה), עד עתה הוא היה איתי בבית. כמו כן, אבקש לציין כי עימו בגן נמצא אחייני שהינו בן אותו גיל ועבורו זו לא פעם ראשונה בגן , אך זהו גן חדש עבורו. בשלושת הימים הראשונים, בני נפנף לי לשלום ועזב אותי. לאחר חופשת ראש השנה ביום השני של החזרה מהחג, הוא התחיל לבכות ולא רצה שאעזוב אותו. הגננת היתקשרה אליי באותם הימים וביקשה שאגיע, פעם אחת לקחתי אותו הביתה ובשאר הימים נשארתי איתו בגן והוא היה מאושר כלל לא חשב לחזור הביתה ושיחק. (בני ואחייני, מאד קשורים הגננת טוענת שהינם יותר מתאומים, כאשר האחד בוכה השני אחריו.) בבקרים בני אומר לי שאינו רוצה ללכת לגן, ושהוא יבכה ( אני חשה שכאן הוא בוחן אותי ומנסה בסוג של איום - בכי). הגננת המליצה שעד אחרי החגים אקח אותו מוקדם ב- 11. הבעיה הינה שהוא מתחיל לבכות כאשר הם יוצאים לחצר מכיוון שהוא למד שזו השעה שבה אני מגיעה ואם לא הגעתי הוא מתחיל לבכות. אני לא יודעת כיצד לנהוג, מכיוון שכאשר אני מגיעה אחייני מתחיל לבכות ובני נרגע. לעזרתכם אטדה, מיכל

שלום מיכל, אם יצא לך לקרוא מעט בפורום בימים האחרונים, ראית בודאי את כל הפניות הדומות, המתארות ביטויים שונים לקושי הגדול של ההסתגלות למסגרת (גן/כיתה א'/בי"ס) בימים הראשונים של שנת הלימודים. קשה להעלות על הדעת מצב בו לא יהיה בכי ב-כ-ל-ל ושהימים יעברו לגמרי לגמרי חלק. למזלך, את יכולה ליצור לבנך הדרגתיות נוחה, ולקצר לו את הימים הראשונים. בעיני זה מומלץ מאד, בעיקר לילדים המגיעים לראשונה בחייהם לגן. אני מציעה לך (זה יעזור גם לאחיין שלך) לא להישאר עם בנך בגן אחרי שהגעת ב-11. כאשר את מגיעה, מוטב לעזוב את הגן תוך זמן קצר, משני טעמים: ראשית, כך זה לא מכביד על הילדים האחרים, שיכולים להתחיל לבכות כשהם רואים אמא שאינה שלהם. שנית, בנך לומד שכאשר את מגיעה - הולכים. יש כאן מסר חשוב, האומר - את הכייף של הגן מקבלים בלי אמא. אם את נשארת איתו זמן ממושך בגן, הוא ממצה מהר את הגירויים, והפרידה ממך תהיה לו קשה יותר. יש משהו חשוב בידיעה שעם אמא מבלים בבית, ובגן - יש דברים אחרים ודמויות אחרות, וכדאי להשאיר רמת מתח ועניין כתגמול על הפרידה. כך או כך, הימים הקשים יחלפו, ובנך יסתגל ויפסיק לבכות כמו כולם. נסי להאריך בכל פעם את השהות שלו בגן, כך שייחשף בהדרגה לעוד ועוד פעילויות, בתוך הגן ובחצר. יש ילדים המגיבים בבכי לשינויים ומעברים בגן, וחשוב לתת לגננות הזדמנות להיות משענת ונחמה עבורו. שולחת לך ולכל האימהות כוח לעבור את הימים הללו בשלום. זה לא קל בכלל... בהצלחה ליאת