אמא לילד בן 6

שלום ליאת, אני אמא ל 2 ילדים, בני הבכור בן 6 עולה בימים אלה לכיתה א', ובתי בת 3. בני נולד ילד היפוטוני ועד היום הינו כזה, הוא אינו ספורטאי כלל וגם לא מגלה בזה עניין במיוחד, הוא נהנה לשבת מול המחשב והטלויזיה ונמנע מלהתמודד עם ענפי הספורט השונים בגלל חשש לכישלון. בני בחצי השנה האחרונה היה מטופל אצל תרפיסטית באומנויות טיפול רגשי, והרגשנו שיפור משמעותי בהתנהגותו הן בגן בשנה שהסתיימה והן בבית, וגם מבחינה חברתית. החל מחודש יולי נעצר הטיפול הרגשי בגלל שהמטפלת בו ילדה ונחזור לטיפול בחודש נובמבר. החל מחודש יולי בו הסתיים הגן וגם הסתיים הטיפול חל בו שינוי לרעה מבחינה התנהגותית ריגשית וחברתית: הוא מסתגר בבית, מציק ללא סוף לאחותו הקטנה,מאוד חוצפן להוריו,אני לא מצליחה להוות עבורו סמכות הורית,עונשים לא עוזרים ולא מרתיעים אותו, בקיצור אני בקונפליקטים איתו ללא סוף. אני מרגישה שאני על סף ייאוש ודאגה רבה וזקוקה לייעוץ וטיפול של איש מקצוע דחוף !!! בעיקר בגלל עלייתו לכיתה א' וכניסתו למסגרת חדשה לגמרי מבחינה חברתית. שאלתי היא האם לפנות לגורם מיקצועי חדש או לחכות עד החזרה לטיפול עם התרפיסטית שלו ??

שלום רב, כשמדובר בילדים, חשוב מאד ללוות את הטיפול הרגשי בהדרכת הורים, מאחר והם הסוכנים העיקריים וה"מאמנים הטבעיים" שלו. אחרי הכל, אין אנו מצפים שהילד יהיה בטיפול עד אין סוף, והשאיפה היא להרגיע ולארגן מחדש את סביבתו של הילד כך שיוכל לתפקד בצורה מיטבית במסגרות החינוך ובבית. לפעמים הדרכת ההורים נעשית ע"י המטפל האישי של הילד, אך לא תמיד זה מתאפשר או רצוי. במילים אחרות, ברוב המקרים אין מניעה מלקבל הדרכת הורים מאיש מקצוע שאינו המטפל של הילד, ולפיכך איני רואה בעיה מיוחדת אם תפנו לקבל הנחייה הורית עוד לפני נובמבר. מאחלת לכם הצלחה בכיתה א', ובכלל ליאת