התנהגות תינוקית

היי ליאת מאוד מתחברת לדברייך "הגיונית" אך רגשית קשה לי עם האפשרות שהיא חשה נטושה או פחות טובה מאחותה, פשוט משום שרגשי האשמה המוכרים פועלים. ("האם אני גרמתי לה לתחושות אלו בכלל ובעצם הבאת אחותה לעולם"?). מעבר לזה, המון פעמים אני מבקשת לחבק ולנשק אותה והיא לא מסכימה "עזבי אותי" "לא רוצה שתנשקי" ואפילו "מנגבת" את הנשיקות שלי מפניה לעיתים רחוקות. אני כמובן מכבדת את רצונה ולא נותנת לה נשיקנה או חיבוק כשלא רוצה, אך זה תחושה נורא מתסכלת מעין "הנה, אני רוצה ורוצה והיא עצמה לא נותנת לי"! ואחר כך עליי להתמודד עם התחושה של היותה נטושה או פחות אהובה..בנוסף,היינו בטיול בחו"ל כאמור, ושם היא לרוב רצתה אותי כשהיה לה קשה. היום כשאנו בבית בבוקר ואחר צהריים עד שבן זוגי שב, היא שואלת רק עליו ומחכה לו. שאתי אותה אם קשה לה אתי והיא אמרה "את רק איתנו כל הזמן ואני רוצה גם את אבא"!1!( הוא מגיע בערב ואז צהלות שמחה והתנפלות רבתי משתיהן..). בקיצור- רוצה אותי, לא רוצה אותי ואני שם בתנודתיות הזו...

שוב שלום גלית, כדאי לזכור שחוייה של קיפוח או ננטשות היא חוויה פנימית סובייקטיבית, ולא בהכרח משקפת את המציאות ה'חיצונית' האובייקטיבית. כמובן שלא נעשה לבתך שום עוול, ולא נגרם לה נזק מעצם לידת אחותה התינוקת. זה חלק מחייו של כל ילד, כולל הקנאה הטבעית שנלווית לכך. באופן דומה, נראה שתחושות אשמה הן חלק טבעי מחייהן של אימהות, הנוטות לבחינה עצמית בלתי פוסקת, וניסיונות להבין "איפה טעינו". אשמה זו היא, כמובן, מיותרת, ועלולה להביא לניסיונות פיצוי ופינוק מיותרים, היוצרים נזק כשלעצמם. אני מציעה לא להתחשבן איתה, לנשק ולחבק כשמתאים לשתיכן, ולא להיעלב כאשר לא מתאים. הזכירי לה שאת אוהבת אותה כל הזמן, גם אם היא מנגבת את הנשיקות שלך. פרגני בשמחה לקשר עם אבא, ואל תתייחסי אליו כאל מתחרה על אהבתה. זה מה שיפה באהבה בין ילדים והורים: תמיד יש מקום לכולם. ליאת