בעיית שיתוף פעולה אצל בן 9

שלום, בני בן 9 ולאחרונה חלה אצלו החמרה בשיתוף הפעולה: לא רוצה להכין שיעורים, לא מוכן ללכת לחוגים, לא מוכן ללכת לטיפולים כגון רכיבה טיפולית, ביופידבק ולא משתף פעולה בטיפול פסיכותרפיה. אי אפשר להכריח אבל בחלק מהדברים וויתרנו כי אי אפשר בכח (חוג טאקוונדו, רכיבה טיפולית - יכולנו להביא אותו לשם אבל לא להעלות אותו על הסוס וכו) אבל לא מוותרים על טיפול והליכה לקייטנה, וכמובן לבית ספר. השאלה - האם זה סימפטום של חרדה או על מה זה מעיד. הוא מאוד עויין את אחותו בת החמש (לא מוכן לקבל את קיומה) וניכר שמאז לידתה ישנם קשיים.

שלום רב, מאחר ואת מציינת שבנך בטיפול, לא הייתי רוצה להכניס 'רעש', ולהתערב מבלי להכיר את התמונה הרחבה. באופן כללי אוכל לומר שאני מתרשמת שיש על הילד שלך עומס רב. לפעמים, מרוב רצון טוב וכוונה להעשיר ולגוון את חיי ילדינו, אנחנו מתעלמים מהצורך הטבעי של ילדים (ומבוגרים) להתבטל קצת, "לרבוץ" בחוסר מעש, וסתם לחלום. הדבר נכון פי כמה כשבחוץ משתוללות מעלות החום, וכל מה שרוצים זה להישאר מחוברים למזגן בשקט. אני מניחה שכל הטיפולים (פסיכותרפיה! רכיבה טיפולית!! וביופידבק!!!) מכוונים לבעיה כלשהי, ובכל זאת - בזהירות המתבקשת - אזכיר שלפעמים קצת פחות זה קצת יותר. נסו להרפות קצת, ולהתמקד במה שבאמת חיוני ומועיל. בהצלחה ליאת