עזרה

שלום, אני אמא לילד כמעט בן 10 שעולה לכיתה ד', הסיפור בקצרה הוא כזה: כשילדי היה צריך לעלות לכיתה א' הגננת החליטה שהוא עדין לא בשל רגשית לעלות, התייעצנו בזמנו והחלטנו שאנחנו משאירים אותו שנה נוספת בגן חובה שכל החברים הטובים שלו עלו. במחשבה אחורנית זו הייתה טעות כי בהמשך אחרי שהוא כבר עלה לכיתה א' הוא לא הסתדר עם הילדים בכיתה והתברר לנו אחר כך שהוא ילד מחונן והוא עבר בכיתה ב' מבחן שהוא היחיד שהצליח מכל הילדים שנבחנו בשכבת הגיל שלו ורצו שהוא יעבור לבית ספר ולמסלול של מחוננים בכיתה ב'. אנחנו לאחר שיחות עם הילד והחלטה משותפת איתו לא שלחנו אותו לבית הספר הזה והשארנו אותו בכיתה שלו הרגילה שכל אותו הזמן יש לו עדיין בעיות חברתיות בכיתה, הילדים מציקים לו כי הוא חכם ומצליח בכל המבחנים ולא מקבלים אותו חברתית הוא באותו זמן ממשיך להיות חבר עם אותם חברים שהיו איתו בגן ועלו לפניו לכיתה א' שהיום הם עולים לכיתה ה' וגם על זה הילדים מהכיתה שלו מציקים לו. המנהלת לא מוכנה לאחר שיחות איתה לנסות ולהקפיץ אותו כיתה. היא אמרה שהיום כבר לא עושים את זה ומה שקרה קרה והוא צריך להמשיך בצורה הזאת. אני מרגישה שגרמתי לילד שלי אבל בזה שהחלטתי החלטה לא נכונה להשאיר אותו שנה והוא לא מצליח להסתדר בכיתה שלו והוא רק מסתדר עם הילדים היותר גדולים. אני לא יודעת מה לעשות ואיך לגרום למצב להסתדר אי אפשר להחזיר גלגל אחורה והילד פשוט סובל וחיי בשני עולמות בעולם טוב עם הגדולים מחוץ לבית הספר ובעולם שרק רע לו בכיתה שהוא נמצא, את חושבת שאני צריכה לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי שידבר עם מישהו אחר ואולי יוכלו לתת לו כלים להתמודד עם המצב שהוא נמצא כי ישנם ימים שהילד פשוט מיואש. תודה וסליחה על האורך של המכתב.

שלום שיר, אני ממליצה מאד להימנע מתחושות אשמה וחרטה, מאחר ואינך יכולה לדעת בוודאות מה היה קורה אילו... לאמונתי, בבעיות חברתיות יש לטפל בקונטקסט בו נתון הילד, ולא להעבירו לקבוצה/כיתה אחרת. ברוב המקרים שינוי כזה לא ממש מספק את הפיתרון. ילדים מחוננים סובלים לא פעם מקשיים חברתיים, וקשיים אלה פוחתים בקבוצות הומוגניות. לכן, שווה לשקול השתתפותו במסגרות המחוננים של משרד החינוך (יום בשבוע), או במסגרות של אחה"צ. במקביל, הייתי פועלת בשיתוף עם יועצת ביה"ס, המורה ופסיכולוגית ביה"ס לגיבוש אסטרטגיות פעולה שיסייעו לו חברתית בתוך קבוצת בני גילו. טיפול רגשי בהחלט בא בחשבון גם הוא, כדרך לצמצם את הפגיעה בדימוי העצמי שלו, ובהקניית מיומנויות חברתיות וכלים להתמודדות עם המצוקה. בברכה ליאת